BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 301

קשה לדעה לפי־פשוטו, לאיזה אורח ביחוד הזוהר מרמז כאן. לפי קבלת האר״י — כל ״ארחא״ היינו יסוד נוקבא, ״פלגותא דשערי״ — בעטרת יסוד אימא (עטרת יסוד הבינה), ״דנפקי ממוחא״, כי ״אימא״ מ״מוחא סתימאה״ יצאה. הוא ״ארחא דנהירין ביה צדיקייא״ — תרין ״צדיקים״ (״צדיק״ הוא ״יסוד״ בלשון הזוהר) דאריך אנפין (כתר) ואבא (חכמה), ובתוכם יסוד דחכמה סתימאה ל״עלמא דאתי״ (לבינה, הנקראת: עלמא דאתי, עולם הבא).