BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 306

מה שהוא בסתרי הסתרים של ״עתיקא״ אי־אפשר לקרוא בשם, לפי ששם הוא ״רישא דלא אתידע״, אבל במידה שהוא מתגלה אנו קוראים לו רצון, ובדרך ציורי האברים — מצחא, לפי שבמצח מתגלה אור הנשמה יותר מבשאר חלקי הפנים. ואולם גם במצח עצמו יש להבדיל בין חלקו העליון שלצד הראש לבין חלקו התחתון שלצד העינים והחוטם: בחלק העליון האור מכוסה יותר, ובחלק התחתון — מגולה. והנה אומר הזוהר, ש״רעיא דכל רעוין, רצון־הרצונות, בחינת רישא דלא אתידע, ״פשט חד טורנא בסימא, יאה, דאתכליל במצחא״ — שלח ניצוץ אור נחמד ונאה — הרצון הנגלה. ״ובגין דאיהו רעוא דכל רעוין אתתקן במצחא ואתגלייא בבוסיטא״ — משום שהנעלם מכל נעלם (״רישא דלא אתידע״), כשהוא לעצמו, איננו בבחינת התגלות, הוא מתלבש במצחא, בחלק העליון של המצח, ומתגלה יותר ״בבוסיטא״ — בחלק המצח המגולה, כלומר: ברצון המגולה. ובשעה שהאור האלהי הנעלם מתגלה יותר בעולמות, בחינת ״רעוא דרעוין״ מאירה ב״זעיר אנפין״ (בשש המידות), וכל התפילות מתקבלות, וכל הדינים נחבאים ונכנעים.