BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 309

בראשונה דיבר בעיקר על בחינת כתר שבכתר, ועתה הוא מדבר על בחינת חכמה שבכתר, שהוא קורא לה: חכמה סתימאה (להבדילה מן ספירת החכמה), והוא אומר, שעתיקא, בבחינה האחרונה שבו, התלבש ב״חכמה סתימאה״, ואותה החכמה הסתומה נקראת בשם עדן, ובציור האברים היא נקראה בשם מוחא (״גולגלהא״ — כתר שבכתר בבחינה היותר טמירה שבו: מצח — הרצון בבחינה נגלה בצד־מה; מוחא דעתיקא — חכמה סתימאה, חכמה שבכתר). מחכמה סתימאה זו מתאצלות ומתפשטות יתר הבחינות שבכתר ושלמטה מן הכתר. מן חכמה סתומה זו (חכמה שבכתר) מתפשטת ומתאצלת גם ספירת החכמה (״פרצוף אבא״ בקבלת האר״י), וזהו שאומר הזוהר: ״מיניה אתפשט עדן אחרא, ומהאי עדן אתגלף״. אחרי־כן שב הזוהר ואומר, שבשעה שאור הכתר שבכתר בוקע את החכמה שבכתר על־ידי ניצוץ האור המיוחד שמתפשט ממנו (״טורנא״), יוצאים ממנו אורות רבים המתפשטים למעלה — וכללותם הרצון המתפשט גם לאבא ואימא (הכמה ובינה) ונקרא בשם הארת ה״דיקנא״, הזקן, וגם למוחא דזעיר אנפין (את שש המידות אנו רואים בתור פרצוף שלם, שיש לו גם המוחין שלו — חכמה, בינה, דעת, ונקרא בשם הארת ה״שערות״).