BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 330

אחרי־כן עובר הזוהר אל ביאור פרטי הספירות ותאריהן ושם בפי רבי שמעון רמות ונשגבות עליהן ועל השם בן ארבע אותיות, שעיקרו: י״ה — אבא ואימא, ו״ה — בן ובת (תבונה — בן ובת), ועל היחס הנעלם שבין כוחות אציליים־אלהיים אלה, ואומר, שלכללותם של ה״אב״ וה״אם״ וה״בן״ אנו קוראים: חכמה, בינה, דעה, כי בשעה שה״בן כמו קונה לעצמו אישיות מיוחדת, הוא בבחינת ״זעיר אנפין״, ואז נקרא בשם ״בן״ סתם, אבל כשהוא מתחבר עם אבותיו לכללות אחת, אז הוא ה״דעת״ ונקרא בשם ״בן בכור״ (״בני בכורי ישראל״), וכשמתחברים ארבעת הכוחות האציליים־אלהיים הראשיים לכללות אחת (י״ה — אבא ואימא — חכמה ובינה; ו״ה — בן ובת — שש המידות, או בדרך עלייתן — דעת ומלכות), הרי זה סוד ארבע פרשיות שבתפילין, ועוד. אחר־כך באים (באדרא זוטא, שם) פרטי ביאורים לכינויי הספירות, שבעיקרם כבר ביארתים במבוא, ואין מן הצורך לחזור עליהם. אוסיף על האמור שם, שבהסכם לשיטת ההתיילדות שב״אדרא זוטא״ (וכו') קוראים גם למידות חסד־גבורה־תפארת בשם — אבות, ול״נצח־הוד־יסוד״ בשם — בנים.