BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 346

בניגוד ל״מצחא דעתיקא״, שהוא הארת הרצון היותר עליון, רעוא דרעוין, שבהיגלותו אין כל מקום למשפט, לרע ולעונש, הנה ״מצחא דגולגלתא״ של ״זעיר־אנפין״, בהיגלותו, מיד מתעוררים בעלי־הדינים לענוש את אלה שאינם מתביישים במעשיהם הרעים. המצח ההוא, מצח של ״זעיר״, אדום הוא בגבורתו כוורד, אבל כשמופיע וזורח בו, ב״זעיר״, אור ה״עתיקא״, הוא נעשה לבן כשלג. והעת ההיא עת רצון היא לכל.