BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 347

באופן זה מדבר הזוהר ב״אדרא״ על ה״עינים״, על ה״חוטם״ ועוד ועוד, ועל פרטי־פרטי הספירות, ומעתה רק ב״זעיר״ (כי ב״עתיקא״ כבר דיבר למעלה). ואם יסתכל הקורא באובנתא דלבא (בהבנת־הלב) בכל מה שנאמר עד־הנה, לא יצטרך עוד לשום פירוש לדברים האמורים, בזכרו רק אחת: שב״עתיקא״ אין כל־מקום לגבורה ולדין, וב״זעיר״ יש מקום, מלבד לחסדים, גם לגבורות ולדינים, וכשהנהגה באה מבחינת ״עתיקא״ היא איפוא כולה חסדים, וכשהיא באה מבחינת ״זעיר״ יש אשר גם אז היא כולה חסדים, אבל יש אשר היא גם תוקף־הדין או דין ממוזג בחסד (מידת הרחמים), הכל לפי מעשי בני־האדם.