BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 30

רבי אלעזר הלך לראות את פני רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא חותנו, ורבי אבא (הלך) עמו, ואיש אחד היה מחמר אחריהם. אָמר ר' אבּא: נפתח פּתחים של תורה, שכּן עתה השעה שניתּקן בדרך. פתח רבי אלעזר ואמר: ״את שבתותי תשמרו״ (ויקרא י״ט). בוא וראה: בששת ימים ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, וכל יום ויום גילה מעשהו ונתן חילו באותו היום, אימתי גילה מעשהו ונתן חילוֹ? ביום הרביעי, בשביל שאותם שלושת הימים (הראשונים) כולם היו סתומים ולא נתגלו. כיון שבא היום הרביעי הוציא את העבודה ואת הכוח של כולם; שהרי אש ומים ורוח, אף על גב שהם שלושה יסודות עליונים כולם היו תלוּיים ועומדים ולא עשו את עבודתם עד שגילתה אותם הארץ, כי רק אז נתגלתה אומנותו של כל אחד מהם.299כל העולמות נבנו, לפי הקבלה, בארבעה יסודות עליונים רוּחניים, שלעומתם מקבילים ארבעה היסודות הגשמיים: מים – חסד; אש – גבורה; רוח, אויר – תפארת (כללות המידות); ארץ, עפר, – מלכות. אותם ארבעת היסודות הרוּחניים העליונים רמוזים בארבע אותיות השם: י – מים, חסד; ה – אש, גבורה; ו – רוח, תפארת; ה אחרונה שבשם, – ארץ, מלכות. ששת ימי בראשית או ששת ימי הבניין מרמזים לשש המידות – חסד, גבורה תפארת, נצח הוד, יסוד. בכל יום ויום נגלתה מידה מיוחדת: ביום הראשון – חסד, ביום השני – גבוּרה, ביום השלישי וכו'. על כן נאמר בתורה, לפי הקבלה, ״ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ״ ולא בששת״, לפי שבעיקר עשה ד' את ששת הימים העליונים, את שש המידות, ומהם נשתלשלו הימים התחתונים ומעשי יום ביומו. ואם תאמר: הלא ביום השלישי היה (הגילוּי)? שכתוב: ״תדשא הארץ דשא״, וכתוב: ״ותוצא הארץ״, אלא אף על גב שכתוב ביום השלישי, ביום הרביעי היה; ונכלל ביום השלישי להיות לאחדים בלא פּירוד; ואחר יום הרביעי נתגלה מעשהו להוציא אומן לאומנותו של כל אחד ואחד; בשביל שהיום הרביעי הוא הרגל הרביעית של הכסא העליון, 300פרטיותן של המידות היא, כאמור, שש, כללותם בתפארת – אחת; כללותם לפי היסודות – ארבע. אם נחשוב איפוא את ימי–בראשית לא לפי פרטיותן של המידות, כי אם לפי היסודות יהיה היום הראשון רמז למים, חסד; היום השני – לאש, גבורה; היום השלישי – לרוח, תפארת; היום הרביעי – לארץ, מלכות. על פּי זה יובנו דברי הזוהר כאן באָמרו מצד אחד, שהיום הרביעי הוא רגל רביעית שבמרכבה, ואחרי כן הוא אומר שיום השבת הוא הרגל הרביעית שבמרכבה. היום הרביעי הוא הרגל הרביעית – אם נחשוב את הימים לפי היסודות, ויהיה, לפי–זה, היום הרביעי רמז לארץ, למלכות, שהיא היא ״רגל רביעית שבמרכבה״ (ארבע חיות שבמרכבה מקבילות ליסודות ולמידות: אריה – חסד; שור – גבורה; אדם – תפארת, נשר – מלכוּת). וכל המעשה של כולם – בין של הימים הראשונים בין של הימים האחרונים – היה תלוי ביום השבת; זהו שנאמר: ״ויכל אלהים ביום השביעי״ (בראשית ב'), זוהי שבת וזוהי הרגל הרביעית של הכסא.301ואולם אם נחשוב את הימים לפי פּרטיותם, היום הרביעי הוא – נצח; ורק היום השביעי, יום השבת, הוא – עטרה מלכוּת ורגל שביעית שבמרכבה. ואם תאמר: אם כן הוא – מהו ״את שבתותי תשמרו״ – שתים? – אלא שבת של ליל שבת ושבת של היום הם ממש בלי פירוד.