BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 34

נשאו אליו רבי אלעזר ורבי אבא את עיניהם והוא הטעים להם דברים המתוּקים כמן וכדבש. אמרו לו אם תאמר [לנו] שם אביך ננשק את עפר רגליך. אמר להם: ולמה? אין דרכי בכך להתגאות בתורה, אבל מקום מגורי אבי היה בים הגדול; והוא היה דג אחד שהיה סובב את הים הגדול מעבר לעבר, והיה גדול ויקר וזקן בא בימים עד שהיה בולע כל יתר דגי הים והיה מוציאם אחרי כן חיים וקיימים ומלאים מכל טובות העולם, והיה שט בתקפו בעובר את הים ברגע אחד, והוציאני כחץ ביד גבּוֹר, והחביאני באותו המקום שאָמרתי לכם, והוא שב למקומו ונגנז באותו הים. התבּוֹנן רבי אלעזר בדבריו: אַתה הוא בנו של המאור הקדוש, אתה הוא בנו של רב המנונא השב, אתה הוא בנו של מאור התורה, ואתה מחמר אחרינו321בשיחה הנפלאה הזאת בנו של רב המנונא סבא (בתרגומי:השב) מופיע מעולם הנשמות ולובש צורה נגלית, הנראית לעיני זכי–הראות (עיין רמב״ן בפ' וירא בענין ג' המלאכים, ומה שכתב שם על דבר המלאכים כותבים מקובלים אחרים גם על דבר הנשמות). הוא מופיע לעיני ר' אלעזר ור' אבא ונראה להם כטוען משא על החמורים ומלווה אותם בדרך. הוא מדבר על השורש העליון–מאד של נשמת אביו, – הבינה הגדולה, הים הגדול – וכי הוא, אביו, היה הדג הגדול שבים הבינה, שהיה בולע ומתקן את כל הנשמות שבא במגע רוחני מבינה עליונה – בנו שהוא מידת היסוד המתוקנת, בתיקון גמור ושלם. כששואלים אותו ר' אלעזר ור' אבא, שעדיין הם חושבים אותו לאיש מעולם הזה, הוא מתחיל לדבר על בניהו בן יהוידע, – ברמזו בזה, כי הוא עתה נשמה בעצם ושהיא נשמת בנו של רב המנונא סבא, חיתה לפנים בגופו של בניהו.?! בכוּ כאחד, נשקוּהוּ, הלכוּ ואמרוּ לו: אולי יישר בעיני אדוננו להגיד לנו את שמו.