BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 35

פּתח ואָמר: ובניהו בן יהוידע (שמואל ב' כ״ג) – מקרא זה כבר נתפּרש יפה. אבל מקרא זה בא להראוֹת רזי תורה עליונים. ״ובניהו בין יהוידע״ – בשביל סוד החכמה בא, מלה סתוּמה היא, והשם גרם;322בניהו–בן יהו. יהו – כללות ההספירות (יו״ד – חכמה, ה״א – בינה, וא״ו – תפארת), ובקבלת האר״י – כללות הזעיר. בן–יהו – בן הנמשך מיהו, כלומר: יסוד הנמשך מזעיר. ״בן איש חי״ – זהו צדיק חי [ח' צרוּיה] עולמים;323״צדיק״ בזוהר תמיד – מידת היסוד והוא ״חי עולמים״. מידת היסוד היא הספירה התשיעית (החל מכתר), וכשיורד האור עד יסוד וחוזר ועולה עד כתר – הרי כאן שמונה עשרה (שתי פעמים תשע: מלמעלה למטה ומלמטה למעלה) ״בגימטריא חי, וזהו ״חי–עולמים״. ״רב פּעלים״ – אדון כל המעשים וכל החיילות העליונים, שכולם יוצאים ממנו,324יסוד דזעיר, שכל הפעולות נעשות על ידו. ה' צבאות הוא, אות הוא בכל צבאות שלו, רשום הוא ורב מכול, רב פּעלים הוא ״מקבצאל״. אילן רב ויקר זה, גדול על כל,– מאיזה מקום יצא? מאיזו מדרגה בא? חזר עליו המקרא ואמר: מקבצאל, מדרגה עליונה סתומה של ״עין לא ראתה״ וגו', מדרגה שהכל בה ומכניס בתוכה מתוך האור העליון, וממנה הכל יוצא, והיא ההיכל הקדוש325בינה. וכקבלת האר״י: מקבצאל – יסוד דאימא. הסתום, שכל המדרגות כנוסות וסתומות בו. ובגוף אותו ההיכל (האילן) עומדים כל העולמות וכל החיילות הקדושים ממנו הם ניזונים ועל עמדם יעמוֹדוּ. ״הוא הכה את שני אריאל מוֹאָב״ – שני מקדשים היו קיימים ונזונים בגללוֹ, מקדש ראשון ומקדש שני. משנסתלק וההמשכה שהיתה נמשכת מלמעלה נמנעה, כביכול, – הוא הכה אותם והחריב אותם וכילה אותם, והכסא הקדוש נפל; זהו שנאמר: ״ואני בתוך הגולה״ (יחזקאל א'), – אותה המדרגה שנקראת ״אני״326מלכות. היא ״בתוך הגולה״. ולמה ״על נהר כבר״? על הנהר הנובע ויוצא, שפסקו מימיו וּמַבּוּעיו ולא נבע כמקודם.327ההשפּעה האלהית שנתמעטה. זהו שנאמר: ״ונהר יחרב ויבש״ (איוב י״ד): ״יחרב״ – בבית ראשון, ״ויבש״ – בבית שני; ועל כן ״הוא הכה את שני אריאל מואב״ (ספרים אחרים: הרי בראשונה) ״מואב״ שהיו מן האב שבשמים, ונחרבוּ וכלוּ בגללו, וכל האורות שהיו מאירים לישראל כולם חשכו. ועוד: ״והוּא ירד והכה את הארי״. בימים הראשונים, כשהנהר היה ממשיך מימיו למטה, היוּ ישראל מתקיימים בשלימות בזכות הזבחים, שהיו זובחים ומקריבים לכפר על נפשותיהם; ואז היה יורד מלמעלה דיוקנו של אריה אחד, והיו רואים אותו על גבי המזרח רובץ על טרפּוֹ, אוכל קרבנות כגבר־עוֹז, וכל הכלבים היוּ נחבאים מפּניו ולא יצאו לחוץ. כיון שגרמו העוונות, ירד לתוך המדרגות התחתונות הרג לאותו אריה שלא חפץ לתת לו את טרפּוֹ כבראשונה ,– כביכול הרג לו.328מה שהמעיט את השפע כאילוּ הרג את האריה. ״הוּא הכה את הארי״ – ודאי; ״לתוך הבור״ – לעיניו של הצד־האחר הרע. כיון שראה זאת אותו הצד האחר, נתחזק ושלח לכלב אחד לאכול את הקרבנות. ומה שמו של אותו אריה? – אוריאל, שפּניו פּני אריה. ומה שמו של אותו כלב? בלאדן שמו, שאין הוא בכלל אדם אלא כלב ופני כלב לו. ״ביום השלג״ – ביום שגרמוּ החטאים והדין נדון למעלה מאת בית־הדין העליון. ועל זה כתוב: ״לא תירא לביתה משלג״ (משלי ל״א), – זהו הדין העליון. למה? בשביל שכל ביתה לבוּש שנים, ויכול לסבול אש עזה. זהו סוד הפּסוּק. מה כתוּב אחרי כן?