BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 37

״והוא הכה את איש מצרי״ – זה הוא האור שהיה מאיר להם לישראל. ומי הוא?– משה, שכתוב: ״ותאמרנה איש מצרי הצילנו״ וגומר (שמות ב'). ושם נולד ושם גדל ושם עלה לאור העליון. ״איש מראה״ – כמו שנאמר: ״איש האלהים״ (דברים ל״ג). – כביכול הבּעל של מראה כבוד ד', שזכה להנהיג מדרגה זו בכל חפצו בארץ – ולא זכה לזה איש אחר.329משה נקרא בקבלה בשם בעלה דמטרוניתא, לפי שהוא סוד הדעת והתפארת. ולפי שהוא לא רק בסוד התפארת כי אם גם בסוד הדעת, – זכה למה שלא זכה גם יעקב–תפארת–ישראל. (יעקב מלבר, משה – מלגאו; יעקב – תפארת, משה – תפארת פנימית, עליונה, השגתית). במצרים ״עלה לאור העליון״ – שם זכה להתגלות האור העליון, שבשליחוּתו הוציא את ישראל מן השעבּוּד. ״וביד המצרי חנית״ – זהו מטה האלהים אשר נמסר בידו, כמו שנאמר: ״ומטה האלהים בידו״ (שמות י״ז); וזהו המטה שנברא ערב שבת בין השמשות וחקוק בו השם הקדוש, החקיקה הקדושה, ובו (במטה) חטא בסלע, כמו שנאמר: ״ויך את הסלע במטהו פּעמַיִם״ (במדבר כ'). אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! לא לכך נתתי לך את המַטה. חייך! לא יהיה עוד בידך מכאן והלאה. מיד – ״וירד אליו בשבט״ (שמואל־ב' כ״ג) – בדין קשה. ״ויגזל את החנית מיד המצרי״ (שם) – כי מאותה שעה נמנע ממנו ולא היה עוד בידו לעולם. ״ויהרגו בחניתו״ – על אותו חטא שהכה באותו מטה מת ולא נכנס לארץ הקדושה, ואור זה נמנע מישראל. ״מן השלשים נכבד״ (שם), – אלה הם שלושים שנה עליונות שהוא (משה) לקח מהן והמשיך למטה.330״שלשים שנה עליונות״ הן בקבלה אותן שלשים השנה שבפסוק ראשון של יחזקאל: ״ויהי בשלשים שנה״. ״שלשים שנה״ הן שלוש המידות: חסד, גבוּרה, תפארת; ומכיון שכל ספירה כלולה מעשר, הרי השלוש – שלושים. ומהן היה לוקח ומתקרב. ״ואל השלשה לא בא״ – הם היו באים אליו בחפץ הלב והוא לא היה בא אליהם.331אל שלוש הספירות הראשונות: כתר, חכמה, בינה, לא בא; לפי שאין התפארת נכנסת במניינם. ואף על גב שלא נכנס במנינם וחשבונם (בכל זאת) – ״וישימהו דוד אל משמעתו״, שלא סר מלוח לבו לעולמים, לפי שאין להם פירוּד לעולם.332דוד – המלכות – (״דוד מלך ישראל חי וקיים״) משתוקק למשה, התפארת; לפי שהמלכות מקבלת כל השפּעתה מן התפארת. דוד שם אליו לבו, אבל לא הוא לדוד; בשביל שבתשבחות ושירים שהלבנה משוררת לשמש333המלכות בהשתוקקה לתפארת. והחסד שהיא עושה עמו, היא מושכת אותו אליה שיהיה מדוֹרו עמה; וזהו ״וישימהו דוד אל משמעתו״.