BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 42

כשבאו לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא, ראו שם את רבי שמעון בר יוחאי ושמחו. שמח רבי שמעון (בהם) ואמר להם: ודאי עברתם אורח של נסים ואותות עליונים, כי אני נרדמתי עתה וראיתי אתכם ואת בניהו בן יהוידע משלח לכם שתי עטרות על ידי שׂב אחד לעטרכם בהן. ודאי היה הקדוש ברוך הוא באורח ההוא; ועוד, שרואה אנכי את פּניכם והנה שוּנוּ. אמר רבי יוסי: יפה אמרתם, שחכם עדיף מנביא. בא רבי אלעזר ושׂם ראשו בין ברכי אָביו וסיפר את המאורע. ירא רבי שמעון, בכה ואמר: ד' שמעתי שמעך יראתי (חבקוק ג'). מקרא זה חבקוק אמרוֹ בשעה שראה מיתתוֹ ותחייתו על ידי אלישע. למה נקרא חבקוק? שכתוּב ״למוֹעד הזה כעת חיה אַת חוֹבקת בן״ (מלכים ב' ד'), וזה היה בן השונמית. ושני חיבוקים היו: אחד – של אמו, ואחד של אלישע, שכתוב ״וישם פיו על פיו״. מצאנו בספרו של שלמה המלך את השם המחוקק של שבעים ושנַים שמות,335״חבקוק״ בגמטריא רי״ו כמספר האותיות שבשם ע״ב. חקק עליו (אלישע) בתיבות; בשביל שאותיות האלף־בית, שחקק בו אָביו בראשונה, פרחו ממנו כשמת, ועתה שאלישע חבקהו חקק בו כל אותן האותיות של שבעים ושנַים שמות, והאותיות של אלה שבעים וּשנַים השמות כשהן חקוקות הן מאתים ושש עשרה אותיות. ואת כל האותיות האלה חקק אלישע ברוּחוֹ (ספרים אחרים: בדברו), בשביל להחיותו באותיות של שבעים ושנים שמות, וקרא לו: חבקוק, שם המשלים לכל הצדדים – השלים לחבוקים, כאמור, והשלים לסוד של מאתים ושש עשרה אותיות של השם הקדוש. על ידי התיבות שבה רוחו אליו ובאותיות נתקיים כל גופו על בוּריוּ; ולפיכך נקרא חבקוק, ואמר: ״ד' שמעתי שמעך יראתי״ (חבקוק ג'); שמעתי מה שהיה לי, מה שטעמתי מאותו עולם, ויראתי. התחיל מבקש רחמם על נפשו ואמר: ד' פעלך, שעשית לי בקרב שנים, יהיו חייהו (חייו), וכל מי שמתקשר באותן השנים הקדמוניות החיים מתקשרים בו. ״בקרב שנים תודיע״ – לאותה המדרגה שאין בה חיים כלל. בכה רבי שמעון ואמר: גם אני יראתי מהקדוש ברוך הוא מכל מה ששמעתי. זקף ידיו על ראשו ואמר, הנה רב המנונא השׂב – מאוֹר התורה, זכיתם אתם לראותו פנים אל פנים; ואני לא זכיתי בו. נפל על פניו וראה אותו עוקר הרים מעלה נרות בהיכלו של מלך המשיח. אמר לו: רבי! בעולם העליון תהיו שכנים זה לזה ובעלי־שמועות לפני הקדוש ברוך הוא. מאז והלאה היה (רבי שמעון) קורא לרבי אלעזר בנו ולרבי אבא: פניאל – כמו שנאמר: ״כי ראיתי אלהים פנים אל פנים״ (בראשית ל״ב).