BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 43

בראשית. רבי חייא פּתח: ״ראשית חכמה יראת ד' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד״ (תהלים קי״א). ״ראשית חכמה״ – לא היה צריך מקרא זה לאמר אלא ״סוף חכמה יראת ד'״, שהרי יראת ד' סוף חכמה היא; (אלא ראשית היא) להיכנס (על ידה) למדרגת החכמה העליונה; זהו שנאמר: פתחוּ לי שערי צדק; זה השער לד'. ודאי, שאם לא ייכנס באותו השער, לא ייכנס לעולם למלך העליון, שהוא עליון ונסתר וגנוז ועשה לו שערים אלו על אלו. ולסוף כל השערים עשה שער אחד בכמה מנעולים, בכמה פתחים, בכמה היכלות אלו על אלו. אמר: כל מי שחפץ להיכנס אלי, הנה השער הזה יהיה הראשון – לפני – מי שנכנס דרך השער הזה ייכנס; וכן הוא: השער הראשון לחכמה עליונה יראת ד' היא; וזו היא ראשית ב, שנים הם המתחברים כאחד, והם שתי נקודות: אחת גנוזה ונעלמה ואחת – עומדת בגלוי, ובשביל שאין בהן פּירוד נקראות ראשית – אחת ולא שתים. מי שנוטל זה נוטל גם זה והכל אחד, כי הוא ושמו אחד, שכתוב: ״וידעו כי אתה שמך ד' לבדך״ (שם פ״ג). למה נקראת ״יראת ד'״? בשביל שהיא עץ (הדעת) טוב ורע: זכה בן אדם – טוב, לא זכה – רע; ועל כן שוֹרה במקום זה יראה, והיא השער לכל טוב שבעולם. ״שכל טוב״ – זהו עץ החיים שהוא שכל טוב בלא רע כלל – ועל שאין רע בו הוא שכל טוב בלא רע. ״לכל עושיהם״ – אלו חסדי דוד הנאמנים, מחזיקי התורה, אלה המחזיקים, כביכול, את התורה, הם העושים. אלה העמלים בתורה אין בהם עשייה בשעה שהם עמלים בה, אבל אותם המחזיקים בהם יש בהם עשייה; ובכוח זה נאמר: ״תהלתוֹ עומדת לעד״ ועומד הכסא על מכונו כראוי.