BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 45

פתח רבי שמעון ואמר: ״השמים מספּרים כבוֹד אל״ (תהלים י״ט) – מקרא זה כבר נתפּרש על ידינו; אבל בזמן שהכלה מתעוררת להיכנס לחוּפּה למחרתו, היא מתלבּשת (בלבושי פּאר) ומלאה זיו בקישוּטיה עם כל החברים השמחים עמה כל אותו הלילה והיא עמהם, וביום המחרת כמה אוכלוסים, חיילות ומחנות מתקבּצים וּבאים עמה, וכולם מחכים איש איש לפי תיקוניו באותו הלילה. כיון שהם מתחבּרים כאחד והיא רואה את בעלה, מה כתוּב? ״השמים מספּרים כבוד אל״. ״השמים״ – זהו החתן הנכנס לחוּפּה; ״מספרים״ – מאירים כזוהר הספיר המאיר ומזהיר מסוף העולם ועד סופו; ״כבוד אל״ – זהו כבוד הכלה שנקראת ״אל״, שכתוּב: ״ואל זועם בכל יום״ (תהלים ז', י״ב). בכל יום מימי השנה נקראת ״אל״, ועתה שנכנסה הכלה לחוּפּה נקראת ״כבוד״ ונקראת ״אל״: יקר על יקר, אוֹר על אוֹר ומלכוּת על מלכוּת. ואז באותה שעה ש״השמים״ נכנס לחוּפּה337השמים לשון רבים; והזוהר משתמש במקום זה ביחיד, לפי שה״שמים״ הם ברמזיו כאן – החתן, הקדוש ברוך הוא, היוצא לקראת הכלה, התורה. וּבא וּמאיר לה, כל אלה החברים שהידרוּה כוּלם מתפּרשים בשמותיהם שם, זהו שנאמר: ״ומעשה ידיו מגיד הרקיע״ (שם י״ט). ״מעשה ידיו״ – הם בעלי אות ברית (אשר) עם הכלה,338רק שומרי הברית בשלימות, אלה שאין שום פּגם בחיי–המין שלהם, ומתקדשים ומטהרים אפילו במוּתר, הם הזוכים להיות מבני היכלה של הכלה העליונה – התורה. ואלה בעלי אות־ברית נקראים ״מעשה ידיו״, כמו שנאמר: ״ומעשה ידינו כוננהו״ (שם צ') – זהו אות ברית החתום בבשרו של בן אדם.