BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 47

לפיכך צריך בן אדם להישמר שלא יאמר כדבר דוד, משום שלא יוכל לאמר לדוּמה: ״כי שגגה היא״ (קהלת ה' ה'), כמו שהיה לדוד ונצחו הקדוש ברוך הוא בדין. ״למה יקצוף האלהים על קולך״ – על אותו הקול שאמר (את הדבר). ״וחבּל את מעשי ידיך״ – זהו בשר־קודש, אוֹת־ברית־קודש שנפגם ונתמשך בגיהנום על ידי דומה, ובשביל כך – ״ומעשה ידיו מגיד הרקיע״: אלו הם החברים שנתחבּרו בכלה זו, ובעל־הברית שלו מגיד ורושם כל אחד ואחד. מהו ״הרקיע״? – זהו הרקיע שבו חמה ולבנה וכוכבים ומזלות; והוא ספר הזכרון, הוא המגיד הרושם אותם וכותב אותם שיהיו בני ההיכל תמיד ושיעשה רצונם. ״יום ליום יביע אומר״ – יום קדוש מאותם הימים העליונים שהמלך משבח אותם, את החברים, ומביע את הדבר אשר אמר כל אחד לחברו. יום ליום יביע אותו האומר ומשבח אותו. ״ולילה ללילה״ – כל מדרגה המַשלמת (נוסח אחר: השולטת) בלילה משבחת זו לזו באותה הדעת שכל אחת (מקבלת) מחברתה, ובשלימות (ספרים אחרים: ובאהבה) רבה הן נעשות חברות ואוהבות. ״אין אומר ואין דברים״ – בשאר ענייני העולם שאינם נשמעים לפני המלך הקדוש ואיננו חפץ לשמוע אותם, אבל אותם הדברים – ״בכל הארץ יצא קוָם״ – עושים קו המידה, אלה הם מדורים עליונים ומדורים תחתונים: מאלה נעשים רקיעים, ומעלה – ארץ, מאותו השבח. ואם נאמר, שאותם הדברים משוטטים בעולם במקום אחד – ״בקצה תבל מליהם״; וכיון שנעשים מהם רקיעים, מי שורה בהם? חזר ואמר: ״לשמש שם אהל בהם״: אותו השמש הקדוש שם מדורו ומשכנו בהם, ומתעטר בהם. כיון ששורה באותם הרקיעים ונתעטר בהם, מיד – ״והוּא כחתן יוצא מחוּפּתוֹ״, שמח ורץ באותם הרקיעים, יוצא מהם ונכנס ורץ לתוך מגדל אחר במקום אחר. ״מקצה השמים מוצאו״ – בודאי מן העולם העליון יוצא ובא, שהוא ״קצה השמים״ ממעל. ״וּתקופתו״, מהי ״תקוּפתו״? – זהו קצה השמים למטה שהוא תקופת השנה הסובבת לכל הקצווֹת ומתקשרת מן השמים עד רקיע זה.342השמש – תפארת – יצא מקצה השמים ממעל – בינה; ועד קצה השמים מתחת – מלכות. ״ואין נסתר מחמתו״ – מאותה התקופה ותקופת השמש הסובב בכל הצדדים. ״ואין נסתר״ – אין שייסתר ממנו מכל המדרגות העליונות, שהיו כולן סובבות ובאות אליו, ואין אף אחת שתתכסה ממנו. ״מחמתו״ – בשעה שמתחמם ושב אליהם בתשובה שלימה. כל השבח הזה וכל העילוי הזה – בשביל התורה הוא, שכתוב: ״תורת ד' תמימה״ (תהלים י״ט). שש פּעמים כתוב כאן ה, וששה פסוקים מן ״השמים מספּרים״ עד ״תורת ד' תמימה״; ועל סוד זה כתוב: ״בראשית״ – שש אותיות; ״ברא אלהים את השמים ואת הארץ״ – הרי שש תיבות. הכתוּבים האחרים נגד שש פּעמים שכתוב ה': ששה כתובים משום שש האותיות שבכאן, ששה שמות נגד התיבות שבכאן.