BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 49

פתח רבי שמעון ואָמר: ״בראשית ברא אלהים״. מקרא זה יש להסתכל בו, כי הנה כל מי שאומר, שיש אלהים אחרים, אובד הוא מן העולמות, כמה שכתוב: ״כדנה תאמרון להום: אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה״ (ירמיה י'). בשביל שאין אלהים בלעדי הקדוש ברוך הוא. ומקרא זה הוא תרגום, מלבד מלת ״אלה״ שבסוף הכתוב. אם תאמר: בשביל שהמלאכים הקדושים אינם נזקקים לתרגום,345תרגום סתם בתלמוד ובמדרשים – הלשון הארמית. עייננו בו (ואמרנו): דבר זה צריך היה להיאָמר בלשון הקודש, בשביל שישמעו המלאכים הקדושים ויהיו נזקקים להודות על זה; אלא ודאי בשביל כך כתוב תרגום, שאין מלאכי השרת נזקקים לו ולא יקנאו בבן אדם להרע לו, בשביל שבמקרא זה (נכללו גם) גם, המלאכים הקדושים, שהרי (גם) הם נקראים ״אלהים״ והם לא עשו שמים וארץ. ״וארקא״ – היה צריך לאמר ״וארעא״? אלא בשביל ש״ארקא״ היא אחת משבע הארצות שלמטה, ירד (קין) לשם ועשה תוֹלָדוֹת, ונשתבש שם שלא ידע כלום, 346דעת הזוהר היא כדעת מי שאָמר: אָדם הראשון בלשון ארמי סיפר״ (סנהדרין ל״ח, ב') ובני קין בממשלה המשונה שלהם השחיתו את הלשון הארמית ועשו מ״ארעא״ – ״ארקא״. והיא ארץ מכופלת, שנכפלה מחושך ואור; ונמצאים שם שני ממונים שליטים, השולטים זה בחושך וזה באור, וקטרוג שם בין זה לזה; אך בשעה שירד קין לשם, נשתתפו זה בזה ונשתלמו כאחד; והכל ראו שהם תולדות קין; ועל כן שני ראשים להם כשני נחשים (מלבד שבשעה שהאור שולט הוא המנצח המתגבר על משנו), ועל כן נכללו אלה שהם בחושך באלה שהם באור והיו לאחד. שני הממונים האלה (הם) עפריר וקסטימון ודיוקנם כדיוקנם של מלאכים קדושים בשש כנפיים: אחד דיוקנו כשור, ואחד דיוקנו – כנשר, וכשהם מתחברים הם מתהפכים לצורת אדם. כשהם בחושך, מתהפכים לדיוקן נחש בשני ראשים, והולכים כנחשים ומשוטטים בתוך התהום ורוחצים בים הגדול. כשהם מגיעים לשלשלת עזא ועזאל, מרגיזים אותם ומעוררים אותם; והם מדלגים לתוך הרי חושך, מתוך שסבורים שהקדוש ברוך הוא קורא אותם לדין. שני ממונים אלה שוחים בים הגדול, ופורחים משם והולכים בלילה אל נעמה אם –השדים, שטעוּ אחריה היראות הקדומות; וחושבים לקרב אליה, והיא דולגת ששים אלף פּרסאות ומתגלה בכמה ציורים לבני האדם, בשביל שיטעוּ בני האדם אחריה. ושני ממוּנים אלה פורחים ומשוטטים בכל העולם וחוזרים למקומם; והם מעוררים לבני בניו של קין ברוח של יצרים רעים לעשות תולָדות. השמים השולטים שם אינם כשמינו, ואין הארץ מולידה בכוחם זרע וקציר כמונו; ואינם חוזרים אלא בכמה שנים וזמנים, והם ״אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו״ מן הארץ העליונה של התבל, שלא ישלטו בה ולא ישוֹטטוּ בה ולא יהיו גורמים לבני אדם להיטמא במקרה לילה; ועל כן – ״יאבדו מארעא ומן תחות שמיא״ שנעשו בשם אלה, כאמור; ועל כן מקרא זה תרגום, שלא יחשבו המלאכים העליונים שעליהם אומרים ולא יקטרגו עלינו. ועל כך סוד של אלה, כאמור, שהיא מלה קדושה שאינה מחולפת בתרגום.347כל דברי הפסוק: ״אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו״ וגו' נאמרו בלשון ארמית שאין מלאכי השרת נזקקין לה, כדי שלא יחשבו המלאכים שעליהם נאמרו הדברים, לפי שגם הם נקראים ״אלהים״; ובאמת נאמרו הדברים על הכוחות האדירים המושלים בארץ התחתונה של בני קין וחפצים לעלות לארץ שלנו ולרום שמים; אבל המלה ״אלה״ שהכוונה בה, לפי הזוהר, שלא יגיעו כוחות החושך לשמים וארץ שלנו שנבראו בשם אלה, נאמרה עברית לרוב רוחניוּתה וקדוּשתה.