BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 51

אמר רבי שמעון לחבורה: בני החתונה הזאת! כל אחד ואחד מכם יקשט קישוט אחד לכלה. אמר (רבי שמעון) לרבי אלעזר בו: אלעזר! תן מתנה אחת לכלה, שהרי למחר יסתכל בה (החתן) כשייכנס לחופה, (יסתכל) באותם השירים והתשבחות שנתנו לה בני ההיכל שתעמוד (בהם) לפניו. פתח רבי אלעזר ואמר: ״מי זאת עולה מן המדבר״ (שיר ג'). ״מי זאת״ כלל של שני קדשים, של שני עולמות בחיבור אחד וקישור אחד. עולה ממש, להיות קודש קדשים. שכּן קודש־קדשים, מ״י, (בינה), מתחבּר בז״את (מַלכוּת), שתהא (מַלכוּת) עולה ונעשית (גם היא, כבינה) קודש־קדשים. ״מן המדבר״ – שהרי מן המדבר ירשה, להיות כלה ולהיכנס לחוּפּה; ועוד: מן המדבר היא עולה, כמו שנאמר: ״ומדברך נאוה״ (שם ד'); באותו מדבר של לחש השפתים היא עולה. ושנינו: מהו שכתוב: ״האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר״ (שמואל א' ד'). וכי כל מה שעשה להם הקדוש ברוך הוא במדבר היה? הלא בישוב היה! אלא ״במדבר״ – בדיבור, כמו שנאמר: ״ומדברך נאוה״. וכתוב ״ממדבר הרים״, וכך ״עולה מן המדבר״ – מן המדבר וַדאי,348המלכות עולה בדיבור הפה הקדוש עד הבינה. באותו דבר הפה היא עולה ונכנסת בין כנפי האם, ולאחר כן היא יורדת בדיבור ושורה על ראשי העם הקדוש. כיצד היא עולה בדיבור? – כשהאדם קם בבוקר, תחילה צריך לברך לרבונו. בשעה שהוא פוקח את עיניו כיצד הוא מברך? כן היו עושים החסידים הראשונים: נַטלה של מים349הכלי שנוטלים בו את הידים נקרא נטלא; בשינוי הצורה הארמית מנטלא באל״ף לנטלה בה״א. היו נותנים לפניהם, ובשעה שהיו מתעוררים היו נוטלים ידיהם ועומדים ועוסקים בתורה ומברכים על קריאתה. התרנגול קורא, והוא חצות הלילה ממש, והקדוש ברוך הוא נמצא עם הצדיקים בגן עדן (ואסור לברך בידים מסואבות ומזוהמות) ומברכים, וכן בכל שעה. כי בשעה שהאדם ישן, רוחו פורחת ממנו, ובשעה שהרוח פּורחת ממנו, רוח הטומאה מזדמנת ושוֹרה על ידיו ומטמאה אותו, ו(על כן) אסור לברך בהן בלא נטילה. אם תאמר: אם כן הוא: הלא ביום (בשעה) שאיננו ישן והרוח איננה פורחת ממנו ואין רוח טומאה שורה עליו, (בכל זאת) כשנכנס לבית הכסא אסור לו לברך ולקרוא בתורה אפילו מלה אחת עד שיטול ידיו? ואם תאמר: בשביל שמלוכלכות הן – אין הדבר כן, כי במה נתלכלכו? אלא אוי להם לבני העולם, שאינם משגיחים ואינם יודעים את כבוד רבונם ואינם יודעים על מה העולם עומד. רוח אחת יש בכל בית־כסא שבעולם. השורה שם ונהנית מאותו הלכלוך והטינוף, ומיד היא שורה על אצבעותיו של האדם.