BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 57

הפקודה השנייה: זוהי פקודה שפקודת היראה נאחזת בה ואינה נפרדת ממנה לעולם, וזוהי אהבה, שיאהב האדם את רבונו אהבה שלימה. ואיזו אהבה היא אהבה שלימה? זוהי אהבה רבה, שכתוב: ״התהלך לפני והיה תמים״ (שם י״ז) – שלם באהבה; וזה שכתוב: ״ויאמר אלהים יהי אור״ – וזוהי אהבה שלימה שנקראת אהבה רבה, וזוהי הפקודה שיאהב האדם לרבונו כיאות. אמר רבי אלעזר: אבי! אהבה בשלימות שמעתי בה. אמר לו: אמור בני (דברך) לפני רבי פנחס, שהוא באותה המדרגה הוא עומד. אמר רבי אלעזר: אהבה רבה, היינו אהבה שלימה, בשלימות משני הצדדים, ואם לא נתכללה בשני הצדדים איננה אהבה שלימה כיאות; ועל זה שנינו: בשני אופנים מתפרשת האהבה להקדוש ברוך הוא. יש מי שאוהב אותו בשביל שיש לו עושר, אריכות ימים, בניו סביב לשולחנו, שולט על שונאו ומצליח בדרכיו – על כן הוא אוהב אותו; ואם ייהפך לזה הסדר ויגלגל עליו הקדוש ברוך הוא גלגול של דין קשה, ישנאהו ולא יאהבהו כלל; ובשביל כך אהבה זו אינה אהבה שורשית. האהבה שנקראת שלימה היא זו שהיא בשני אופנים: בין בדין, בין בטובה. והדרך הישרה של מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא (היא) כמו ששנינו: ואפילו הוא נוטל את נפשך. זוהי האהבה השלימה שהיא בשני הצדדים; ועל כן יצא בראשונה אור מעשי בראשית, ואחרי כן נגנז. כשנגז יצא דין קשה, ונתכללו שני הצדדים כאחד שיהיו בשלימות, וזוהי אהבה כיאות. – נטלוֹ רבי שמעון ונשקוֹ. בא רבי פנחס ונשקוֹ ובירכוֹ ואמר: ודאי הקדוש ברוך הוא שלחני לכאן; זהו האור הדק, שאמרו לי שנתכלל זה בביתי ואחרי כן יאיר לכל העולם. אמר רבי אלעזר: בודאי אין צריך שתישכח היראה בכל הפקודות, ומכל שכן בפקודה זו צריכה היראה להתדבק במקום שהאהבה שם. כשהאהבה היא (ב)צד אחד טוב, כאמור, שנותן (הקדוש ברוך הוא) עושר וטוב, אורך ימים, בנים ומזונות; אז צריך שתתעורר יראה ויש לפחוד שלא יגרום החטא, ועל זה כתוב: ״אשרי אדם מפחד תמיד״ (משלי י״א), בשביל שכלוּלה היראה באהבה. וכך צריך (להתנהג) בצד האחר של הדין הקשה, שמתעוררת בו יראה: כשרואה הוא שדין קשה שורה עליו, יעורר את היראה ויפחד מרבינו כיאות, ולא יקשה לבו, ועל זה כתוב: ״ומקשה לבו יפול ברעה״ (שם) – באותו הצד האחר (=סטרא אחרא; ר' הערה 37) – שנקרא דעה. נמצאת יראה שמתאחדת היא בשני הצדדים ומתכללת משניהם, וזוהי אהבה שלימה כראוי.