BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 59

הפקודה הרביעית: לדעת שד' הוא האלהים, כמו שנאמר: ״וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלהים״ (דברים ד') ולהכליל שם אלהים בשם ה', לדעת שהם אחד ואין בהם פירוד, וזהו סוד מה שכתוב: ״יהי מארת ברקיע השמים להאיר על הארץ״, שיהיו שני השמות אחד בלא פירוד כלל, שיתכלל מארת, חסר, בשם השמים (נוסח אחר: הרשום), שהם אחד ואין בהם פירוד. אור שחור באור לבן אין בהם פירוד, והכל אחד; וזהו הענן הלבן של היום וענן האש בלילה, מידת יום ומידת לילה, להיתקן זה בזה ולהאיר, כאמור: ״להאיר על הארץ״.359החסדים והגבורות במקורם כולם אחד (היחוד של הוָיה ואלהים בכלל: זהו היחוד של חכמה ובינה. היחוד של חסד וגבורה, והיחוד של שש המידות ומלכות), ובעבודת הקודש של האדם: היחוד של המוח והלב במחשבות וחפצים מרוכזים באחד, אהבה ויראה משולבות, וגילויין במעשה שכולו לד'. וזוהי חטאת הנחש הקדמוני, שחיבּר למטה ונתפּרד למעלה.360״הנחש הקדמון״ מחבר למטה ומפריד למעלה. הוא מפריד בין ״קודשא בריך הוא״ ו״שכינתיה״, הוא מסלק את האור העליון מן העולם התחתון. הוא מראה לאדם את העולם כאילו הוא הפקר, כאילו הוא מתנהג בכוחות עוורים בלי אור עליון ובלי עין של מעלה. תחת זה הוא ״מחבר למטה״: מסית את האדם, כי אין כל הבדל בין טוב מוסרי לבין רע מוסרי ושעל כן מותר לו לאדם לעשות כל מה שלבו חפץ. ובשביל כך גרם מה שגרם לעולם, בשביל שצריך להפריד למטה ולחבר למעלה.361באמת צריך ״לחבר למעלה ולהפריש למטה״: לייחד ״קודש אבריך הוא ושכינתיה״. צריך לראות את האור העליון, קודש הקדשים, החודר ועובר בכל העולמות ובנשמת האדם, ובאותה שעה צריך להפריש ולהבדיל בין הטוב המוסרי והרע המוסרי: לאהוב את הטוב ולעשותו, לשנוא את הרע ולהתרחק ממנו. ואת האור השחור צריך לאחד למעלה בחיבור אחד ולאחדו אחרי כן באוכלוסיה של יחוד ד' ולהפרידו מן הצד האחר, ועם זה צריך לדעת שאלהים וד' הכל אחד בלי פירוד – ״ד' הוא האלהים״; וכשידע האדם שהכל אחד ולא יעשה פירוד – אפילו אותו הצד האחר יסתלק מן העולם ולא יתמשך למטה; וזהו סוד מה שכתוב: ״והיו למאורות״ – זוהי הקליפה העולה אחר המוח: המוח – אור, הצד האחר – מות. אור – בחיבור האותיות; מות – בפירוד.362הזוהר מחלק את המלה ״מארת״ שבכתוב: ״יהי מארת ברקיע השמים״ לשתים״ ״אור״ ו״מות״. אף–על–פי שבתורה ״מארת״ חסר, הזוהר דורש את התיבה כאלו היא מלאה (לפי שכל חולם מושך וא״ו) והוא אומר, ש״אור״ הוא בחיבור האותיות ו״מות״ בפירוד האותיות משני טעמים״ א) מפני שאותיות המלה ״אור״ הן לפי סדר האלפא–ביתא, והאותיות ״מות״ לא לפי סדר האלפא–ביתא; כי באלפא–ביתא הוא״ו קודמת למ״ם, ובמלת ״מות״ המ״ם קודמת לוא״ו. ב) מפני שמלת ״מאורות״ עצמה (לפי הדרש מלאה ווי״ם) האותיות ״אור״ הן כסדר, בעוד שהאותיות ״מות״ הן שלא כסדר, – ״אור״ מפסקת בין מ״ם לוא״ו ותי״ו. וכשאותו אור מסתלק משם, מתחבר מות מאותיות הפירוד. מאלו האותיות התחילה חוה, וגרמה רעה לעולם, כמו שכתוב ״ותרא האשה כי טוב״ (בראשית ג'). 363המלה ״ותרא״ מתחלת בוא״ו ותי״ו. החזירה האותיות למַפרע, נשארו מו – והן הלכו ונטלו אות תי״ו עמהן וגרמו מיתה לעולם; כמו שכתוב: ״ותרא״. אמר רבי אלעזר: הרי למדתי מ״ם נשארה יחידה;364מ״ם נשארת יחידה מפני שהאותיות ״אור״ מפסיקות בינה ובין וא״ו ותי״ו שבמלת ״מאורות״. וא״ו שהיא חיים תמיד נתהפכה והלכה ולקחה תי״ו, שכתוב: ״ותקח״, ״ותתן״, נשתלמה תיבה זו ונתחברו האותיות.365הוא״ו מורה תמיד על חיים, לפי שהיא באותיות השם, והיא מורה שם על המשכת חיים מלמעלה למטה; אבל כשהיא נעשית לוא״ו המהפכת, כמו כאן במלות ״ותקח״, ״ותתן״, – היא עשויה להורות גם את ההפך. אמר לו: ברוך אתה, בני – והרי פירשנו דבר זה.