BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 65

הפקודה העשירית. להניח תפילין ולהשתלם בדיוקן העליון, שכתוב: ״ויברא אלהים את האדם בצלמו״. פּתח ואָמר: ״ראשך עליך ככרמל״ (שיר ז'). מקרא זה כבר נתפּרש ונאמר, אבל ״ראשך עליך ככרמל״ – זהו הראש העליון, תפילין של ראש, שם המלך העליון הקדוש ידוד באותיות רשותו, כל אות ואות פּרשה אחת, השם הקדוש מחוּקק בסדרי אותיות כראוי, ושנינוּ: ״כי שם ד' נקרא עליך ויראוּ ממך״ (דברים כ״ח); אלו הם תפילין שבראש, שהם השם הקדוש בסידור האותיות. הפּרשה הראשונה – ״קדש לי כל בכוֹר״ (שמות י״ג); זוהי י שהיא קודש, בכור של כל הקדשים העליונים.379חכמה. ״פּטר כל רחם״ – באותו השביל הדק היורד מן יו״ד, שהוא הפּוֹתח רחם לעשות פירות ונטעים כיאוּת, והוּא קודש עליון.380קוצה העליון של היו״ד מרמז לכתר, היו״ד עצמה – לחכמה, הקוץ התחתון – ליחוד החכמה בבינה, וזהו ״פּטר כל רחם״: פּטר רחמה של הבינה על ידי השפּעת החכמה. הפּרשה השניה – ״והיה כי יביאך ד'״ – זהו ההיכל שנפתח רחמוֹ מתוך היו״ד בחמשים פּתחים, אכסדרות וחדרים סתוּמים שבו; 381היכל הבינה, שנפתחו נו״ן שעריו וכל אוצרותיו על ידי החכמה. כי הם אותו ה״פּטר״, שעשתה יו״ד באותו ההיכל לשמוע בו את הקול היוצא מן שופר זה, בשביל ששופר זה הוא סתום מכל הצדדים, ובאה יו״ד ופתחה אותו להוציא ממנו קול; וכיון שפּתחה אותו תקע בו והוציא ממנוּ קול להוציא עבדים לחירוּת, ובתקיעת־שופר זו יצאוּ ישראל ממצרים וכך מזומן הוא לזמן אחר, לקץ הימין.382הבינה היא השופר, המידות היוצאות ומסתעפות ממנה הן – קול השופר. על ידי יחוּד החכמה בבינה נפתחת סתימת השופר ויוצא ממנו קול המידות. הבינה העליונה היא החירוּת הגדולה. העבדוּת מקורה בשעבודו של האדם לחמריוּת, לגסוּת לטוּמאָה; והבינה העליונה בצרפה ובזככה את הנפש, מוציאה את האדם לחירוּת. כן כך מדריגות החירוּת. יציאת ישראל ממצרים היא, – בזוהר ובכל ספרי המקובלים, – התעלוּת נשמת ישראל לבינה הקדושה, העליונה. על ידי התעלוּת הנשמות למטה, מתעלית ספירת הבינה למעלה וגובר היחוד השלם של יו״ד וה״א משם הוי״ה. על זה מורות הפּרשיות ״קדש״, ״והיה כי יביאך״ בתפילין: הפּרשה הראשונה (״קדש לי כל בכור״ – בכור החכמה. ״ראשית חכמה״, בראשית – בחוכמתא״, עיין למעלה בהערות להתחלת ההקדמה״ פּתח רבי חזקיה״) – י' שבשם. הפּרשה השנייה ״והיה כי יביאך״ (יציאת מצרים, חירוּת, בינה) – ה' שבשם. אעפ״י שנעשה היחוד השלם בשעת יציאת מצרים, מכל מקום גברו העוונות ובעתים רבות ושונות נסתמו מעיינות החכמה ונעצרו רחובות הנהר של הבינה, ביחוד בזמן הגלויות והשעבוּדים של ישראל. יחד עם זה אותן הגלוּיות ואותם השעבוּדים מזככים את נשמות ישראל, ועל ידיהן גם את העולם כולו. משייגמר אותו הבירור הגדול, תבוא עת החירות לישראל ולכל בני האדם הנושעים על ידם – קץ–הימין. וכל פּדוּת – מאותו שופר היא באה, ובשביל כך יש יציאת מצרים בפרשה זו, שהרי מאותו השופר בא בכוח יו״ד שפּתחה רחמה להוציא קולו לפדוֹת עבדים. וזוהי ה – אות שנית של השם הקדוש. הפּרשה השלישית – סוד היחוד של שמע ישראל, זוהי הוא״ו הכוללת הכל, ובה יחוד הכול, ובה מתייחדים, והיא לוקחת הכל.383וא״ו – מידת התפארת הכוללת את שש המידות. הוא״ו מַמשיכה את האורות מן הבּינה אל המלכוּת. ״והיה אם שמוע״ – כללות שני הצדדים שמתאחדת בהם כנסת ישראל, גבוּרה שלמטה, וזוהי ה האחרונה הלוקחת אותם ומתכללת מהם.384מלכוּת ותפילין – אותיות של השם הקדוש הם ממש, ועל זה: ״ראשך עליך ככרמל״ – אלו תפילין של ראש. ״ודלת ראשך״ – זוהי תפילין של יד, שהיא עניה כלפּי מעלה ובכך היא משתלמת כמו למעלה.385תפילה של ראש מרמזת על כל הספירות ותפילה של יד מרמזת רק על מידת המלכוּת. ״עניה״ היא בשביל שמקבלת ההיא אורותיה מן המידות, וכאמור כמה פּעמים למעלה – אין לה אור מעצמה. ״מלך אסור ברהטים״ – קשוּר הוּא ואָחוּד באותם הבתים386על ידי זה שהאדם מניח תפילין בקדוּשה ובטהרה, ומכוון בהנחתם את כל הכוונות הראוּיות ואיננו מסיח דעת מהם, הוא מוריד אורות אלהיים למטה, ובזה הוא ״אוסר״, כביכול, את המלך, שתהיה לו דירה בתחתונים. להתאַחד באותו השם הקדוש כיאוּת.387הוי״ה ואלהים (חכמה ובינה, חסד וגבורה וכו'( מתאחדים ביחוד שלם כאמור למעלה בפקודה רביעית. וכשהאדם מניח תפילין למטה בכל השלימוּת הראוּיה, גם הוא מאַחד הוי״ה ואלהים. ולפיכך מי שהוא מיתקן בהם הוא בצלם אלהים. מה״אלהים״ מתייחד בו השם הקדוש, כך הוּא מתייחד בו השם הקדוש כיאוּת. ״זכר ונקבה ברא אותם״: תפילין של ראש ותפילין של יד,388חכמה (אבא) – זכר; בינה (אימא) – נקבה; חסד – זכר; גבורה – נקבה; תפארת (ישראל) – זכר; מלכוּת – נקבה. והכל אחד.389בעיקר העיקרים, באלהוּת כשהיא למעלה מכל ספירה ומידה, הכל מתאַחד, וגם בספירות ובמידות. ההבדל הוא רק בהתגלוּת ובהשפעה למטה, אבל לא בעיקר עצמיותן.