BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 64

הפקודה התשיעית. לחון את העניים ולתת להם טרף, שכתוב: ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״. ״נעשה אדם״ בשיתוף כלל, זכר ונקבה. ״בצלמנו״ – עשירים; ״כדמותנו״ – עניים, כי מצד הזכר העשירים, ומצד הנקבה – העניים.378צלם – המשפיע, דמות – המקבלת. העשיר – משפיע, העני – מקבל. כשהעשיר משפיע לעני כראוי, הצלם והדמות מתיחדים. כמו שהם (הזכר והנקבה) בשיתוף אחד וחסים זה על זה ונותנים זה לזה וגומלים חסד זה עם זה, כך צריך האדם למטה, שיהיו העשירים (שלו) והעניים (שלו) בחיבור אחד, שיתנו זה לזה ויגמלו טובות זה עם זה. ״וירדו בדגת הים״ וגו'. סוד זה ראינו בספרו של שלמה המלך: כל מי שחס על עני ברצון הלב, אין דיוקנו משתנה לעולם מדיוקנו של אדם הראשון; וכיון שדיוקנו של אדם נרשם בו, הוא שליט על כל הבריות שבעולם באותו הדיוקן. זהו שכתוב: ״ומוראכם וחתּכם יהיה על כל חית הארץ״ וגו'; כולם זעים ויראים מפני אותו הדיוקן שנרשם בו, בשביל שזוהי פּקוּדה טובה, שיתרומם האדם בדיוקנו (העליון) של אדם יתר על שאר הפּקוּדות. מנלן? – מנבוכדנצר. אף על גב שחלם אותו חלום – (מכל מקום) כל זמן שהיה חונן עניים לא חל עליו החלום; כיון שהטיל עין רעה בעניים, שלא לחון אותם, מה כתוב? – ״עוד מלתא בפום מלכא״ וגו' (דניאל ד'), מיד נשתנה דיוקנו ונטרד מן בני אדם. ובשביל כך – ״נעשה אדם״. נאמר כאן עשיה, ונאמר שם: ״שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז״ (רות ב').