Beit Elohim, Introduction 6

ובזה יהיה נרצה גם כן מה ששנינו (אבות פרק ג') כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין שהרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. דמה החכמה לענפים והמעשה לשרשים, כי המעשה הוא העיקר, והלא תלמוד גדול שנמנו וגמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, הרי כתבו התוספות פ"ק דקידושין על מה שאמרו פ"ק דבבא קמא הא למיגמר הא לאגמורי, דלמגמר לעצמו מעשה גדול, וא"כ אמר התנא כי מי שחכמתו והיא הכנת טבעו ללמוד ולעשות, מרובה ממעשיו, שלא עשה כל מה שבכח טבעו בחכמתו לעשות, הוא דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטים, כי כיון שאינו עושה כל מה שבכחו לעשות, אפילו מה שעשה נראה שלא עשהו לש"ש, וקרוב הוא ליחשב כי הוא מתחרט על הטובה שעשה, כיון שאינו משלים כל מה שבחקו לעשות נראה שאינו מחשיב מעשה הטוב, וזה הרוח שעוקר השרשים המועטים, והנמשל שהוא כמזלזל ברוחו וכוונתו לטובה שעשה ועוקר והופך קערה על פיה, וכמ"ש על מי שלמד ופירש מתלמודו עליו נאמר (משלי כ"ז) כצפור נודדת מקנה, אבל מי שמעשיו מרובים מחכמתו דומה לשרשים מרובים שאין כל הרוחות יכולים לזוז אותו ממקומו, וכמו כן הנמשל והוא ריבוי מעשה הטוב, ההתמדה בו תורה על הכוונה שהיא לשם שמים ומתקיימת בו.