Degel Machaneh Ephraim, Addenda on Torah, Tetzaveh 2

ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים יובן ע"ד שאמרתי לפרש אבני שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן כי אפד בגימ' פה והחושן היא כנגד הלב והיא בחי' לב ואמרתי במ"א שזהו כוונת הפסוק ולא יזח החושן מעל האפוד שיהיה פיו ולבו שוין לא מבעיא בשעת התורה ותפלה אלא אפילו בשעת דיבורו עם ב"א לא ידבר א' בפה וא' בלב: וזהו לא יזח החושן מעל האפוד שיהיה דבוק מחשבות לבו עם דיבורו וכשמדבר הפה והלב חושב יהיה בלב טוב ומחשבות טובות וזה גלוי שהדבור היא חלק עשירי מן המחשבה כי א"א לדבר מה שחושב ולכך אמר דהמע"ה יהיו לרצון אמרי פי הם הדבורים הפשוטים היוצאים מהפה והגיון לבי הם המחשבות שחושב ומתלהב לקב"ה וכמאמר חז"ל רחמנא לבא בעי כי זה שיש לו לב טוב הקב"ה שורה בו כדאית' לך אמר לבי צור לבבי ועל הקב"ה נאמר וישראל בכלל נקראים לב כמ"ש בזוה"ק פ' פנחס וידוע כשאדם דורש דבר מה בפסוק אע"פ שאין בפסוק רק לערך עשרה תיבות כשדורש בו ומכניס בו השכל נתמלא באלף תיבות מן השכל וזהו אבני שוהם פי' אבנים כמו שהם בדיבור הפשוט ואבני מלואים פי' הם המחשבות טובות ודברים היוצאין מן הלב ונתמלאים בכוונתו ומחשבתו ובחמדתו תשוקתו כמו שידוע שהלב חומד וזהו אבני שוהם לאפוד שהיא הפה ואבני מלואי' לחושן שהוא הלב ויש בזה סוד עמוק ושער גדול ואגלה ואכסה וכו' כי ידוע שבאורים ותומים היה הכ"ב אתוון בדוחק כידוע מאמר חז"ל ונמצא כשהיו צריכין לשאול דברים שיש בו ב' או ג' תיבות שוין כגון האלך לבבל האיך היה התשובה בזה ויש בזה סוד עמוק ואענה חלקי בזה כי קבלתי בזה מאא"ז זללה"ה כי בכל אות מהכ"ב אתוון יש כל כ"ב אותיות חוץ מאות מ"ם והכהן המתלבש ברו"הק השואל אחר שצוה השם שיהיה כל כ"ב אותיות באורים והיו מאירין האותיות עם מלואין שלהן ג"כ ומזה היה ידע כל מה שצריך והבן: וזהו אבני שוהם ואבני מלואים ג"כ שצריך לאפוד ולחשן וזהו ונתת אל החושן את האורים הוא האור של רו"הק שהכהן מתלבש בו ואת התומים שמתמם התשובה ע"י אותיות מלואים שמאירי' לעיני הכהן והשם יכפר והבן: