וגם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה וכו' צריך להבין זה כי אין לו שום ביאור ויהיה ראוי לומר לא תשאר מאומה ולמה תפס לשון פרסה והנראה לפי ענ"ד בזה דבר עמוק ע"פ ששמעתי מן אא"ז נ"ע זללה"ה שכל מה שיש לאדם הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפי' כל הכלים שלו כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו וצריך להעלותם לשורשם וזהו המגיד מראשית אחרית מגיד לשון קשר והמשכה והיינו שיקשר בראשית היינו בקדמון וראשית הכל אחרית היינו סוף כל המדריגות וכל ניצוצי השפלים כולם הם דבוקים בראשית עד א"ס וכשיש לאדם שהם משורש נשמתו עליה למעלה אזי כולם נתעלו עמו והכל הוא ע"י שדבוק באמת וקרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת ועי"ז יכול להעלותן ג"כ והוא שרימז משה בתחלת הסדר בנערינו ובזקנינו נלך בצאנינו ובבקרנו נלך וכו' כי כל אלו הם ניצוצין קדישין הנתונים בשביה במדריגות תחתונים מאוד וצריך להעלותם ומה שאמר לא תשאר פרסה היינו פרסה הוא מספר משה כי ידוע שכל אותו הדור היה ניצוצין של מרע"ה והוא היה אב לכולם ושקול לכולם וכל מה שהיה להם היה רק ניצוצין של מרע"ה והוא היה יכול להעלותן ע"י שהיה דבוק באמת ואז נקרא אדם בחי' מה כמו שאמר משה ואנחנו מה וע"י בחי' זו יכול להעלות למעלה למעלה ואז עולין כל הנצוצות שלו ג"כ וזהו ואנחנו לא נדע מה היינו שעדיין לא השגנו בחי' מה לכן נעבוד את ה' מקודם עד בואנו שמה כדי שנגיע למדריגת מה שזהו עיקר השלימות ונקרא אדם ויכול להעלות כל ניצוצות שלו והמשכיל יבין:
דגל מחנה אפרים, בא 10
Degel Machaneh Ephraim, Bo 10
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Degel Machaneh Ephraim, Korets, 1810 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.