Degel Machaneh Ephraim, Metzora 2

עוד ירמוז ע"ד דאיתא בתיקונים שחס הקב"ה על ישראל ונתן להם עניות תחת ד' מיני נגעים שכתורה וע"ד דאיתא וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה דאעניותא והנה להבין זה נעיר עוד בשינוי הלשון שאח"כ כתוב ממעי הדגה וחז"ל פירשו כי ממעי הדג לא היה מתפלל שהיה בריווח והקיא אותו הדג למעי הדגה והיה שם בדוחק גדול אך קשה מ"ש אח"כ ויאמר ה' לדג ויקיא את יונה וכו' והיה ראוי לומר דגה כיון שכבר היה במעי הדגה והנכון בזה לפע"ד שיש בזה רמז ע"ד אין עני אלא בדעת ומזה נמשך כל העניות בגשמיות כי מתחלה ניתן לו עניות הדעת וכשאין מרגיש בנפשו ואינו מפשפש במעשיו נותנין לו עניות גמור ואח"כ כשחוזר בתשובה ומיישב בעצמו שכל עניות נמשך מן הדעת אזי מבקש להש"י שיתן לו חנינת הדעת אזי בטל ממנו ג"כ עניות ממש וזהו הרמז וימן ה' דג היינו עניותא ר"ל עניות הדעת וכשאינו חושש לוה אזי גורם לעצמו שמתפלל אח"כ ממעי הדגה היינו עניות גמור שאז הוא בדוחק גדול וכשהוא מתפלל על עניות הדעת אזי בטל ממנו כל העניות כי הש"י נותן לו חנינת הדעת שהוא בחי' דג שעליו היה מתפלל וממילא יצא גם מן הדגה שהוא עניות גמור ר"ל וזהו הרמז זאת תהיה תורת המצורע דא עניות מן התורה והדעת שהוא חילוף מצורע היינו בחי' נגעים: ביום טהרתו היינו כשרוצה לטהר אזי והובא אל הכהן היינו הצדיק העובד ה' ולקח הכהן למטהר היינו הצדיק יקח לו שתי צפרים לשון צפר ובהירות המוחין והיינו בחי' דעת הכלול משני הבחי' חו"ב ולכך נקרא שתי צפרים היינו שהוא כלול משניה' ויחזור לבחי' הדעת ע"י הצדיק שיהיה חיות וטהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב כנ"ל והמש"י: