Degel Machaneh Ephraim, Shmini 13

זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה הנה רבו הדקדוקים בזה דמתחיל בחיה ומסיים בבהמה וגם מהו הלשון זאת החיה וכבר פירשו הקדמונים ז"ל לשון חיים כי כשישראל דבוקם במקום ראוין להיות חיים וכו' ע"ש זאת החיה מלמד שהבהמה בכלל חיה ולהבין זה אקדים הקדמה אחת אשר אמרתי טעם מפני מהאדם חוטא ומבי' קרבן ומתכפ' בבהמה כמ"ש בפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וכו' וי"ל כי יש באדם כמה בחינות נר"ן ח"י וכשעובר עבירה מסתלק ממנו כל הבחי' ונשאר לו רק בחי' נפש ואף ע"ז התורה מתמיה נפש כי תחטא כדאיתא בזוה"ק יעו"ש ושורש הנפש הוא שם ב"ן מארבע שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והוא מספר בהמה ולכן מתכפר בהקרבת בהמה שהוא תיקון לשם ב"ן שהיא הנפש החוטאת אח"ז מצאתי באוה"ח כמעט ממש דברינו עיין בפ' שמיני ועוד הקדמה אחת כי איתא בזוה"ק שלחן דב"נ קא מדכי ליה מכל חובי' וגם בגמרא איתא פתח בשלחן וסיים במזבח אלא בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר ועכשיו השלחן מכפר הגם שזה צריך הבנה עכ"ז נסמוך שבוודאי תורה הוא וזה י"ל פשט הפסוק זאת החיה היינו זהו החיות שלכם אשר תאכלו דהיינו ע"י שלחנו דב"נ מדכי ליה מחובוי להיות דבוק למקום ולהקרא חי כנ"ל מכל הבהמה היינו מכל הפעולות שהקרבן עושה השלחן עושה כנ"ל ודוק כי קצרתי ועפ"ז יובן לתרץ קושית הזוהר על פסוק ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שלחניך וכו' וכי זהו הוא החסד הגדול עי"ש בזוה"ק וע"פ דברינו הנ"ל אתי שפיר כי כשיש צדיק אוכל בחיות ובשכל הוא מדכי לכל חובות בני אדם וזהו והיו באוכלי שלחנך שזהו חסד גדול והבן: