ועשית מעיל האפוד כליל תכלת וכו' פעמון זהב ורמון וכו' י"ל בזה בדרך רמז דהנה הרמב"ם חלק איכות הדיבור לחמשה עניינים אסור ומותר ומצוה וכו' עיי"ש והנה הצדיק השלם יכול להעלות כל הדיבורים לעשותם בסוד הקדושה בתורה ותפלה והוא שרימז הפסוק ועשית מעיל האפוד אפד גימ' פה מעיל לשון מעילה ובגידה והיינו אפילו בבגידת הפה היינו דיבורים שלא לצורך אפי' אותם תעשה כליל שיוכלל תכלת היינו במקום הקדוש' והירא' כידוע תכלת היא בחי' יראה ויכול לעשותם כפי תחרא תרגומו כפי שריון ושריון היינו צדקה ע"ד וילבש צדקה כשריון וצדקה היא רמז על תורה ותפלה כמ"ש באורח צדקה תמצא חיים גם צדקה רמז על תפלה כי ר"ת של צדקה צ' אמנים ד' קדושות וכו' היינו שיעשה דיבורי חול כדיבורי קודש של תורה ותפלה וזהו כפי תחרא כפה המדבר דברי קודש המרומז בתרגום של תחרא וכו' ועשית על שולי המעיל היינו שפסולת והבגידה והמעילה שהם דברים האסורים לעשותם פעמון זהב פעמון הוא ע"ד ותחל רוח ה' לפעמו ורמון היינו תפלה שהוא רמז על פושעי ישראל שהם מלאים מצות כרימון וכל תפלה שאין בה מפושעי ישראל אינה תפלה ולא תעלה לרצון כ"א עם פושעי ישראל והוא שאמר להעלות אותם דברי בגידות ע"י תורה ותפלה שיהיה בה מפושעי ישראל ואז ונשמע קולו בבואו אל הקודש היינו שאז תפלתו נשמעת כשיהיה בצירוף פושעי ישראל והבן:
דגל מחנה אפרים, תצוה 10
Degel Machaneh Ephraim, Tetzaveh 10
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Degel Machaneh Ephraim, Korets, 1810 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.