ותאמר אסף אלקים את חרפתי ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר צריך להבין זה בתחלה אמרה אסף אלקים וכו' ואח"כ קראה לו שם אחר שהוא יוסף והיה לה לקרות שמו אסף ומדוע נשתנה כאן מבשאר שמות שנכתב בתחלה אצל כל אחד ותאמר דנני וכו' ותקרא שמו דן וכן כולם ובפרט שאותו השם שקראה לו שהוא יוסף הוא סותר לגמרי והיפוך מן המכוון הראשון שהוא אסף הוא לשון אסיפה והכנסה שלא יהיה עוד ויוסף פירושו לשון הוספה שיהיה עוד נוס': וי"ל לפע"ד כך דהנה היא היתה צריכה ליתן הודאה לשעבר שהש"י לא עזב אותה ברחמיו ונתן לה בן וגם היתה רוצה להתפלל על העתיד שיוסי' לה ה' עוד בן וידוע אל"ף הוא יוד ו שאל"ף נכתבת יו"ד וא"ו יו"ד כזה א שהוא מספר יו"ד ו וכך היא שיעור הפסוק ותאמר אסף אלקים את חרפתי ונתנה הודאה לשעבר אך ותקרא שמו יוסף והטעם לאמר יוסי' ה' לי בן אחר היינו שהיתה צריכה גם לומר ולהתפלל על העתיד ולכך קראה שמו יוסף שבזה השם נכלל שניהם תפלה כפשוטו יוסף ה' וגם הודאה לשעבר כי יוד ו היא א' כנ"ל נמצא אותיות יוסף הם ג"כ אסף והשתא מורה על שניהם והבן:
דגל מחנה אפרים, ויצא 12
Degel Machaneh Ephraim, Vayetzei 12
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Degel Machaneh Ephraim, Korets, 1810 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.