ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני: י"ל בזה בדרך רמז מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"פ ששמעתי מן אא"ז נ"ע זללה"ה והובא בספרי' הקדושי' של הרב מפולנא' כי כל התאוות של אדם ידבק בשורשו ד"מ כשבא לו תאוות המשגל ידבק לשורשו שהוא חסד וכן כשבא לו גדלות והתפארת ידבק לשורשו שהוא מדת ת"ת וכו' ואז יתפרדו כל פועלי און וזה י"ל שמרמז בפסוק ויגש אליו יהודה היינו כשנגש ונקרב אליו ח"ו בחי' הודיה ושבח שמשבח א"ע ובא לבחי' גדלות אז ויאמר לשון מחשבה שיחשב בי כפירש"י לשון בקשה אדוני היינו שכביכול השכינה מבקשת ממנו שיתקן מדת ת"ת של הש"י ב"ה וב"ש ובזה שנפל לגדלו' מרמזים לו שיזכור לתקן ולהעלו' מדת ת"ת שנפל ומז' יבער בלבו יראת ה' שהוא מן המדות שנפלו ואז יהיה יחוד יראה עם נורא ויתפרדו כל פועלי און כנ"ל והבן:
דגל מחנה אפרים, ויגש 1
Degel Machaneh Ephraim, Vayigash 1
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Degel Machaneh Ephraim, Korets, 1810 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.