Gevurot Hashem, Second Introduction to Gevurot Hashem 12

ואחר זה התחיל לחקור עוד הנסים, אי אפשר שיהיו מבלתי פועל אשר יפעל אלו הנפלאות, והפועל הנפלאות הוא ידע הנמצאות וסדרם ונימוס שלהם. וזה כי איך יתחדש צורה, כמו הפך המטה לנחש, אם לא ידע נימוס הנחש וסדרו וישרו. ולפיכך לא ימלט מחלוקה מאלו שלשה חלקים אשר אפשר שיבאו מהם המופתים והאותות לעולם; רצונו לומר, או מן השם יתברך, או מן השכל הפועל, או מן הנביא. והוא הביא ראיות שאם היה הוא יתברך הפועל, היה הדבר שבא מן השכל הפועל יותר נבחר. כי הדברים שבאים מן השכל הפועל טוב בעצם, ואלו הדברים אינם טוב בעצם, רק במקרה. המשל בזה, הפוך המטה [ל]נחש אינו טוב מצד עצמותו, אבל היה טוב במקרה, שיקנו ישראל אמונה שלימה. ועוד, כי היה פעל השכל הפועל יותר נבחר, במה שפעל השכל הפועל הוא בכל הזמנים, ואלו דברים אינם רק בזמן מן הזמנים. ועוד, כי יהיה מתחדש* אצל השם יתברך רצון וידיעה כשירצה לחדש המופת, או נאמר שחדוש המופת הוא מוגבל ומסודר מרצונו הקדום. והנה המאמר אשר יחדש לו רצון הוא מבואר הביטול. ואם יהיה המופתים מתחדשים מרצונו הקדום, כמו שידמו קצת מדברי רבותינו ז"ל במה שאמרו בענין הנפלאות (ב"ר ה, ה) תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית. ובמה שאמרו (אבות פ"ה מ"ו) שנבראו בין השמשות, רצה* לומר שנבראו אחר הוית העולם, קודם שיכנס שבת. הנה התחייבו בזה בטולים, שאם היה הענין כך, לא היה צריך חידוש המופת [לנביא], אבל היה מתחדש בעת ההיא בזולת נביא, וזה חולק על המפורסם. ועוד, אם היה נברא בששת ימי בראשית, לא נמנע מחלוקה, אם שהיה מגיע במקרה התועלת שיגיע מן המופת, ולא היה פועל המופת לשם תכלית, ובעת המופת נעשה התועלת שיגיע, ולא כיון אליו עושה שלו. וזה מבואר הנמנע והביטול שיהיה פועל ללא תכלית. או שנאמר שחייב שיהיה נמצא הדבר אשר בעבורו נתחדש המופת. והמשל בזה קריעת ים סוף; אם ידע השם יתברך בבריאת עולם חייב שיהיה דבר זה, וחייב שירדפו מצרים אחר ישראל. עד כאן הם דבריו בקיצור.