Likkutei Maamarim, On Book of Joshua 16

ולכך יהושע שהוא היה כלי מוכן להנחיל הארץ ולהיות פרנס דור נוחלי הארץ, מסתמא נפשו הכוללת כל הנפשות הדור כמו שנתבאר למעלה היא כוללת כל קדושת הארץ, [ולכך המשילוהו חז"ל לפני לבנה (בבא בתרא ע"ה.) שהוא דוגמת תורה שבעל פה המקבלת מתורה שבכתב שהיא דוגמת החמה כנודע] ולכך נתיירא משה רבינו ע"העליו ביותר מאחר שאין אדם עומד על דברי תורה שלא יהיה נכשל מאחר שראוהו עומד על דברי תורה בתכלית ובשלימות, וכפי גודל ההעמדה על דברי תורה שאחר כך גודל המכשול שקודם וכמה שכתוב למעלה מענין הגליות ולכך ביקש עליו ביחוד רחמים, [וגם בהיותו מזרעא דיוסף וכמה שכתוב במקום אחר בענין תרין משיחין שבן יוסף בא לתקן בחיצונות ובן דוד בפנימות ומצינו חטא יוסף בלשון הרע אבל דוד המלך ע נקרא נעים זמירות ישראל ואמרו ז (שוחר טוב א') כולכם נאים אלא וכו' שקולו נעים, רק שדוד המלך ע"ה תיקן רק הקול אבל בעלי דלטוריא היו בדורו כמה שכתוב בירושלמי דפאה (ה"א) והם שונאי נפשו שהוא הפכם ומשיח בן דוד יתקן גם הדבור ואין כאן מקום להאריך בזה, ולכך כלב שהיה משבט יהודא ניצול מעצמו ולא הוצרך לתפילת משה, ולא ניצולו ממכשול זה אלא ב' שבטים אלו יוסף ויהודא יוסף הוא ההמשכה מתורה שבכתב לתורה שבעל פה וכן יהושע מנחיל הארץ, ויהודא עצם התורה שבעל פה כמו דוד המלך ע מלך הארץ ולכך בו לא היה חשש מכשול רק בהמשכה שהוא ההתחלה ובהתחלה שם חשש למכשול כנ"ל ואין כאן מקום להאריך בזה] ולכך הוסיף לו י' שהוא על שם המחשבה והחכמה של השם יתברך רצה לומר שיהיה לו חכמה מצד השם יתברך וזהו י' יושיעך וגו', ובשם זה אמרו ז"ל במנחות (כ"ט:) דנברא העולם הזה והעולם הבא ואם כן המכוון בשם זה הוא חבור ב' העולמות, ורצה לומר הכרת העולם הבא בעולם הזה שזה ענין נחלת הארץ ותורה שבעל פה לדעת גם בכל ענייני עולם הזה הנפרדים מהשם יתברך שבאמת אין נפרדים והכל ממנו, ואמרו ז (במ"ר פט"ז) שהוסיף לו י' שנטל שכר י' מרגלים, והיינו כי בהיות אין אדם עומד וכו' (חגיגה י"ד.) ומרגלים נכשלו בדברי תורה והוא היה העומד על דברי תורה נמצא נטל שכר שמגיע להם להיות עומד על דברי תורהאחר המכשול, ונתקיים חשק משה גם כן שרצה הוא במדריגתו של תורה שבכתב יזכה לתורה שבעל פה גם כן, ונתקיימה ביהושע [כידוע כן בכל חשקי ותאות אבות העולם גדולי ישראל אף על פי שלא זכו לכך בעצמם זכו לבניהם ותלמידיהם] שהוא היה גם כן מדור המדבר והיה גם כן נפשו כלולה בנפש משה הכללית וחלק מתורה שבכתב, ואחר כך זכה לפרי' גם כן לכך הוא היה מנחיל הארץ ר"ל משפיע שפע החכמה שבעל פה וההשתדלות של בני אדם לבני הדור, ולכך נפשו שהיה בתחילה משיג התורה שבכתב ואחר כך תורה שבעל פסוק נפשו הוא כח ההמשכה של תורה שבכתב לתורה שבעל פה, רצה לומר הכח הזה של רמיזות כל תורה שבעל פה בתורה שבכתב, והוא הכח המנחיל את הארץ והוא כמו כח ממוצע בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, שהוא תיכף לסיום תורה שבכתב והתחלה לתורה שבעל פה והוא כמו אמצעי ביניהם רצה לומר כח תורה שבעל פה מצד שתורה שבכתב שופע בה וכך כל נפשות דורו.