Likkutei Maamarim, On Book of Joshua 18

(א). [א]. ויהי אחרי מות משה וגו', כל מחבר פתיחת ספרו הוא ביאור כלל ענין הספר, וכן פתיחת התורה בראשית ברא אלקים שהתורה דפוס כל מעשה בראשית, ותכלית עניינו לברר דבר זה לכל הברואים שידעו ויכירו כח מלכותו יתברך שיש יוצר ובורא, ופתיחת ספר יהושע הוא על דרך תכלית הידיעה שלא נדע שזה המכוון באחרי מות משה רצה לומר והנה נגנז ארון החכמה ואין אתנו יודע עד מה, זהו תכלית חכמתו של יהושע כמה שכתוב בבבא בתרא (ע.) פני יהושע כפני לבנה. ואמרו בשילהי שבת מאן דבלבנה אכיל דלאו דילי' ושתי דלאו דילי' ורזוהי כסיין והיפוכו בחמה ע"ש, ולכאורה הנה אדרבא יהושע הנחיל הארץ לאכול ולשתות משלהם מה במדבר אכלו דלאו דידהו וכן חכמת משה רבינו ע"הלכאורה נעלמת יותר מחכמת יהושע, אבל באמת כבר אמרו בריש פרק כיצד מברכין (ל"ה:) כתיב לד' הארץ ומלואה וכתיב וגו' כאן קודם ברכה וכו', פירוש שהברכה הוא הכרת האדם שהכל משל השם יתברך וכאשר האדם מכיר שאין לו משלו כלום רק הכל מהשם יתברך אז והארץ נתן וגו', והיינו כי פסוק לד' הארץ וגו' נאמר מצד בני אדם שהם מכירים שהכל להשם יתברך ושאין להם כלום וכמו שנאמר כי ממך הכל ומידך נתנו לך, ופסוק והארץ נתן וגו' דקאי על השם יתברך מצידו הוא אומר שהכל של בני אדם אחר ברכה שהם מכירים שהכל בידי שמים אז השם יתברך אומר שנתנה להם והכל שלהם, ולכך במדבר שהיה ניכר לכל שהשם יתברך הנותן ושהוא הכל רק מצד השם יתברך ולא משלהם מאומה אז היה מתקיים מקרא והארץ נתן לבני אדם, כי מצד השם יתברך הרי הכל שלהם והיו נקראים דאכלו מדילהו ושתו מדילהו, אבל בארץ ישראל שהיה נראה שהוא עושרם והשתדלותם הועיל והוא מצידם והרי מצידם אין להם כלום כי לד' הארץ ומלואה ולכך שם באמת אכלי דלאו דילהו כי הכל מהשם יתברך.