Likkutei Maamarim, On Book of Joshua 5

והנה אמרו שם בגמרא [סנהדרין ק"ד ב'] בקשו למנות שלמה המלך ע"ה עמהם, ובודאי לא היו ח' מדרגות כמו שנתבאר שאין כאן רק ז' מדרגות, אבל ברוב שרצו למנותו במקום בלעם כי עם שלמה המלך ע אמרו בראש השנה [כל אחד ב'] בנביאים לא קם אבל במלכים קם ומנו שלמה,ובאמת אין ראוי לבעם שיבוא במספר הזה שהיה גוי אחר מתן תורה וזכי' גדולה היא לו שיהיה בכלל ההדיוטות דשם [כי באמת אמרו בגיטין [נ"ז א'] תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם, וההוא גברא הוא מכלל המדריגה הז' שאין להם חלק לעולם הבא שדימוהו חז"ל בחלק [ק"ז ב'] וסוטה [מ"ז א'] לגיחזי ע"ש, שהם נגד אנשי עיר הנדחת בעבירות פרטיות שרצה לומר שנדחו מכלל ישראל וכן י' שבטים רצה לומר שנטמעו בין העמים וכמה שכתוב בספרק קמא דיבמות [י"ז א'] גוי שקידש בזמן הזה חוששין שמא מי' שבטים הוא. והם נגד יהודא ובנימין שכוללם דוד המלך ע שאמרו ז"ל [מגילה י"ג א'] כל הכופר בעל זה נקרא יהודי ועל זה הוא פלוגתת רבי עקיבא ורבנן (ריש חלק) אם הכופר יש לו תיקון ותקוה לחלק לעולם הבא, והוא המדריגה האחרונה שכבר יצא משם ישראל ואפילו הכי הוא טוב מבלעם] אבל שלמה המלך ע זכה לרחמי שמים שיקויים בו ואתן אדם תחתיך וגו' וניתן בלעם תמורתו, כי בשלמה המלך ע נאמר ותרב וגו' מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים וע' בזוהר [ויחי רכ"ג ב'] יעוין שם באורך לשונו, וביאור זה כי פירוש ספרים חיצונים היינו חוץ לספר התורה [ועל דרך שקראו התוספות בברכות (י"ח.) ושבת ומגילה למסכת סופרים ופסיקתא ספרים חיצונים נגד התלמוד], ואם כן יש לקרות גם כל ספרי חכמי ישראל שאחר משה רבינו עליו השלום ספרים חיצונים חס וחלילה, אבל אמרו בזוהר [ויקהל ר' א'] אית ספר לעילא ואית ספר לתתא וכו' ספר עילאה ספר תתאה כולה איקרי תורה מה בין האי להאי אלא ספר עילאה איהו תורה שבכתב וכו' ספר תתאה דא תורה דאיקרי תורה שבעל פה וכו' עיין שם לשונו, וביאור זה דע כי ספר נקרא חקיקת דברי חכמה ואין חילוק אם חקיקה על הנייר והדפתרא או על דבר אחר וכמו שהיה התורה קודם שנברא העולם עי' במדרש כונן [פרשה א'], אבל גם החכמה כשהיא חקוקה במוח הרי מוחו ספר החכמה, והנה כמו האדם שמחבר ספר רצה לומר גילוי דברי חכמתו לכל ובו גנוז חכמתו כך מצינו חכמת השם יתברך נגלית בעולם שברא העולם בחכמה כמה שכתוב בחכמה יסד הארץ וכמה שכתוב בראש השנה [ל"א א'] ברא הכל בחכמתו ובתרגום יונתן בראשית בחכמתא, והבריאה היא המגלה חכמתו יתברך הרי היא כספר שחקוק עליה כל חכמתו יתברך, והוא הנקראת ספר של השם יתברך וכדתנן בריש הספר יצירה דחקק עולמו בג' ספרים, והוא ספר הנזכר במשנה דאבות [ריש פ"ב] וכל מעשיך בספר נכתבים [ועיין בראש חודש פ"ה משער התשובה בשם הר"י יעבץ], ועיין על זה [ה' א'] וכי ספר היה לו לאדם הראשון מלמד שהראה וכו' ובב"מ [פ"ה א'] נזכר ספרא דאדם הראשון שהיה כולל כל הנפשות זה נקרא ספרא דאדם הראשון, [וע' עבודת ישראל פרשת נצבים פירוש הכתיבה לחיים בספר, ועיין בפירוש הראבן דוד לספר יצירה רפ"ג פירוש ג' ספרים נפתחים, וע' שערי היחודים ש"ג ס"פ ל"ח בביאור ספרא דאדם הראשון וספרא דחנוך] וכן התורה גם היא מתפ הבריאה כולה כמו שהמשילוה בבראשית רבה רפ"א לכך גם הוא נקרא ספר חכמתו יתברך, והנה אמרו בתיקונים אביך דא תורה שבכתב ואמך דא תורה שבעל פה, והוא עצמו מה שכתוב בזוהר כמה פעמים (זוה"ק שמות צ:) ואיתי' גם כן בגמרא [ברכות ל"ה ב'] אביך זה הקב"ה ואמך זה כנסת ישראל, אשר ביאורו מבואר כי כנסת ישראל רצה לומר קצוץ כללות נפשות מישראל בהוצאתם לפועל וזה נקרא אמך של כל נפש בפרט, כמו האם המולדת לולד והיא הרה אותו ומגדלתו בבטנה בט' ירחי לידה מתכלית הקוטן כמו שציירוהו ז"ל בפרק המפלת [ל"ח א'] עד הגודל הראוי להולדה ולצאת לאויר העולם, אבל אין האם ממצאת הולד מאין ממש רק מיש שהוא זרע האב שהוא המקור של הולד יש מאין והאם רק מוציאה יש מיש וכידוע, וכך דוגמת זה ממש בהולדת נפש חדשה מישראל שהוא בבטן כנסת ישראל רצה לומר אותו כח של כלל הקיבוץ והכנסת ישראל, ועל ידי הזרעת הקדוש ברוך הוא בכנסת ישראל רצה לומר שהשם יתברך נותן לתוכה טיפה זו של חיים רצה לומר נותן בכנסת ישראל אותו התחדשות מטיפה חיים והכנסת ישראל מוציאים זה לאור בלידת אותה נפש בפועל ומעשה שנכנסת לגוף ישראל י הנולד ומדה זו של כנסת ישראל ידועה בש"ס בכמה מקומות ובמדרשות ואין צריך לומר לרואה בספר הזוהר, כי קיבוץ כללות אומה ישראל ית היא מידה שלימות ממדות עליונות שהאצל השם יתברך ואין כאן מקום ביאורו אבל הוא מובן למתחילים.