Likkutei Maamarim, On Book of Joshua 7

ואמנם עדיין לא יצאו לפועל כולם בעת מתן תורה וכמו שאמרו ז"ל ביבמות [ס"ב א'] שמהשך יציאת כולם לפועל בעולם הוא עד ביאת בן דוד, והיינו כי אף על פי שכבר ניתנה תורה ונתגלית כולם בעולם מכל מקום אותם חכמות גנוזות בהעלם בדברי תורה, כי תורה סתומה ניתנה רק שהיא כוללת כולם דוגמת האב שיש במוחו כל אותם טיפין שעתיד להוציא ולהזריע מהם נפשות רבות אבל מכל מקום לא הזריע עדיין אלא שהוא כוללם בהעלם, וכך התורה שבכתב היא כוללת בהעלם כל מיני חכמה שיש בחכמה של השם יתברך שרצה שתתגלה לברואים, וכמו שאמרו ז"ל בתענית (ט'.) ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ואמרו בבת קול צ"ב מנא הא מילתא דאמרי אינשי וכו', שכל מין חכמה דאמרי אינשי רק שהוא חכמה אמיתית ושפת אמת היא רמוזה בתורה הכל אבל הכל ברמז והעלם, רק אחר כך בהמשך הדורות היא יוצאה לאור על ידי חכמי דור ודור ודורשיו ועל ידי כל הנפשות פרטיות אשר כל אחד מחדש דבר חכמה אשר אליה הוכן בפרט, וזהו הנקרא תורה שבעל פה שהוא מה שחדשו סופרים ונובעים מלבות בני ישראל ומה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואמרו ז בפרק קמא דברכות (ה'.) ובמגילה [י"ט ב'] ובירושלמי [פ"ב דפיאה] שנגלה הכל למשה רבינו ע, והיינו כמו שנגלו כל הנפשות לאדם הראשון ועניינם לפי שהוא היה כוללם שהרי היה אביהם וע"כ היו כלולות בטיפי מוחו כולם וכנ"ל דזהו ספרא דאדם הראשון, כך משה רבינו עליו השלום שאליו נגלו כל תעלומות התורה שבכתב ונקראת על שמו תורת משה ע"כ שנפשו היתה כוללת כל חכמת התורה שבכתב וממילא היה כולל גם כן לכל חכמת תורה שבעל פה שהרי הכל נובע ממנו ורמוזה בו וכנ"ל, ולכך אל יקשה מזה על משאמרו ז"ל [בבמ"ר פרשת חוקת] על פסוק וכל יקר ראתה עינו דברים שלא נתגלו למשה רבינו עליו השלום נתגלו לרבי עקיבא ואמרו במנחות [ל"א א'] שלא נתקררה דעתו עד שהגיעו להלכה אחת וכו' עיין שם כי רבי עקיבא הוא יסוד התורה שבעל פה כמה שכתוב בסנהדרין [פ"ו א'] סתם ספרי וכו' ספרא וכו' וכולהו אליבא דרבי עקיבא, וכמה שכתוב ביבמות [ס"ב ב'] שהיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא וכו' וכן תמצא לשון זה של עד שבא רבי עקיבא ולימד בכמה מקומות בתלמוד ע' בשבת פרק במה אשה (ס"ד:) ובנדרים (ס"ו.) ובב"מ (ס"ב.) ושאר דוכתי', ולא על אחר לפי שהוא היה עיקר ויסוד לימוד התורה שבעל פה [ולכך היה שמו הולך מסוף עולם ועד סופו כמה שכתוב פרק קמא דיבמות (י"ז.) ואין כאן מקום להאריך] שכללותם הם ספרי וספרא ומשניות וברייתות שבהם רמוזים כל דברי התלמיד שבו רמוז כל דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים כנודע, רק ששם בהעלם ואחר כך חוזר ומתפשט לגלוי וגילוי אחר גילוי כנודע ואין כאן מקום להאריך בזה.