Likkutei Maamarim, On Book of Joshua 8

וכלל התורה שבעל פה הוא נפש רבי עקיבא ועמדתי עליו מעצמי ואחר כך ראיתי כן בשם האריז"ל, ולכך הוא היה יודע החידושין של תלמיד ותיק יותר ממשה רבינו עליו השלום לפי שאצלו כבר היו במדריגת היציאה לפועל ואצל משה רבינו עליו השלום רק הידיעה ממה שבכח, ונתקררה דעתו שנודע לו שרבי עקיבא ידע הכל רק ממה שבכח של משה רבינו ע"ה(ועיין מנחות שם) שהוא ממש דוגמת האשה המקבלת הזרע מן האיש ומגדלתו עד שיהיה ראוי לצאת לפועל, וכך התורה שבכתב הוא הזרעת האב אותו דבר חכמה שהוא בהעלם גדול ואחר כך בתורה שבעל פה הוא מתבאר יותר עד שיצא לפועל, והיציאה לפועל ממש הוא התחדשות אותו פרט חכמה בפרטות גמור עד שעליו אין להוסיף וכו', ומכל מקום התורה שבעל פסוק גם כן לא היה באפשר לחדש דבר זה אלא אחר שניתנה תורה כמו שאי אפשר לאשה להוליד בלא הזרעת האיש וכל דברים אלו מבוארים, ולכך תורה שבכתב נקרא אביך ותורה שבעל פה אמך (תיקונים שם) של כל נפש פרטי מישראל שרצה לומר התחדשות חכמה פרטית מחכמת השם יתברך, שכל חלק פרטי מה שתלמיד ותיק מחדש הוא נפרד מהכללי המכונה תורה שבעל פה שרצה לומר התורה הנובעת מנפשות ישראל, והיא עצמה המכונה כנסת ישראל רצה לומר קובץ כל הנפשות שרצה לומר קובץ כל פרטי החכמות כפי מה שהם בהתגלות זה נקרא תורה שבעל פהף ומכללות התורה שבעל פה נולדו פרטי התחדשות של כל אחד, והתחלת התורה שבעל פה שרצה לומר התחדשות של חכמי ישראל התחילה אחר פטירת משה רבינו ע"השבו נשלמה התורה שבגתב באותם ח' פסוקים של פטירתו שהם גם כן מכלל תורה שבכתב (כמה שכתוב בבא בתרא ט"ו.) שגם בהם גנוז בהעלם תילי תילין של הלכות וחכמות של השם יתברך על כל קוץ וקוץ, ותיכף באותו רגע נשלם ענין התורה שבכתב, ומן הוא והלאה כל החכמות שמתחדשים על ידי חכמי ישראל הם מכלל תורה שבעל פסוק עד ביאת המשיח שאז ישלם זה כמו שנאמר ולא ילמדו אוד איש רעהו וגו' ואז יושלמו כל הנפשות מישראל שסידר השם יתברך כנ"ל.