Likkutei Maamarim, On Shimshon 1

ענין שמשון. אמרו חז"ל (ב"ר פצ"ח) שחשב יעקב שהוא משיח, כי אמו הצללפוני כדאיתא בבבא בתרא (צ"א.) היא משבט יהודה [מבני חור שממנו השתלשלות בית דוד גם כן מבצלאל כמו שאמרו ז"ל (שמו"ר פ"מ) כמפורש בדברי הימים וכן המשיח יהיה אביו מיהודה ואמו מדן והוא להיפך, כי ענין יהודה ודן שהם ראש וסוף השבטים כמו שאמרו ז"ל (שם) אין לך גדול כו' וירוד וכו', וחיבורם היינו שמתחבר הראש לסוף נעשה עגול כשלוקחים קו ישר וכופפים הראש לחבר עם הסוף והוא סוד המחול לצדיקים לעתיד לבוא וכל אחד מראה באצבע (תענית ל"א.) וכמה שכתוב אז תשמח בתולה במחול שהוא עיגול, כי יש סוד עגולים ויושר כידוע מהאריז"ל דהיינו בכלל אור פנימי ואור מקיף כי השם יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, סובב כל עלמין הוא מצד שהוא אין סוף ושם אין שייך עבודה ובחירה כלל, וכידוע דכל השמות והכינוים להשם יתברך וכן כל מעשה התורה ומצות הוא רק על ידי סוד הצמצום, היינו שכביכול צמצם אורו האין סוף ובלתי תכלית להיות נעלם ונסתר רק דרך קוים דקים והשגות קצרות ככף איש עד שיוכל שכל אנושי להשיג שיש אלקות, ודבר זה נקרא ישות שהרי אומרים שיש אלה המנהיג הכל וכיוצא בו בתוארים שע"כ אי אפשר לשכל אנושי שהוא תחת הישות להכיר השם יתברך אלא על ידי תוארים והשגות ישות, מה שאין כן עצמות האין סוף אין ואפילו אין יכולים לקרותו וכידוע דא'י'ן נקרא הכתר שכבר הוא מכלל מנין המדות של השם יתברך המתפשטות בסוד הצמצום לבוא לידי גילוי והשגת אדם אלא שמידה זו היא שורש להם לכך נקרא בשם אין, כי התחלת התגלות ההשגה למוח נקרא יש מאין שהוא השגת החכמה שבמוח שכבר הוא ישות וכמו שנתבאר זה במקום אחר ואין כאן מקום להאריך, ועיקר העבודה הוא מצד הזה שהוא ממלא כל עלמין בצמצומים רבים והעלמים, והוא אור פנימי לכל הברואים לכל אחד כפי כח השגתו כשמשיג אמיתות השם יתברך, וכפי מדת האור פנימי של כל הנבראים שהם כלי קיבול לאותו אור כך יש להם אור מקיף כמו שהוא בכלל הבריאה כולה שהתחלתה היה בריאת המקום, [וזה שאמרו שהיה סדר זמנים קודם לכן כי המקום והזמן תכופים זה לזה כששייך מקום שייך זמן וכן שייך נברא שזהו עולם שנה נפש שבספר יצירה, ואין כאן מקומו] היינו שהשם יתברך פנה מקום כביכול שצימצם עצמו והניח מקום ואויר פנוי לקבל נבראים, והנה סביבותיו מכל צד הוא אור אין סוף וממילא הוא אותו מקום תמונת עגול כי הרי ההצמצמות היה בשוה לכל צד כי למה יתצמצם באיזה צד יותר מאחר שהוא אין סוף לא שייך גבי' צד שנאמר דלצד זה נתצמצם יותר וכיון שהוא בכל צד בשוה הוא תמונת עגול וכדור וכך כלל הבריאה שלעינינו משמים וארץ הם עגולים וכדורים, והנה אור אין סוף שסביבו ממש בהכרח גם כו שנתצמצם שלא יתפשט לתוך האויר שבינתים ונמצא שיש באורו יתברך הסובב כל עלמין ענין הצמצום, והנה אותו מקום הפנוי נעשה כלי לקבל אור והשגת השם יתברך בדרך ההתצמצמות כפי כח אותה הכלי, [שאינה דומה תחילתה שסמוכה לסוף ללמטה עד המרכז כידוע שבעגול וכדור המרכז נקרא למטה לגבי הסובב כמו בכדור הארצי כנודע] ואז המשיך השם יתברך אור השגתו לפנים המקום הזה כי אור השם יתברך הוא עדיין נעלם מכלי ולמעלה ממנה כעין אור מקיף והמשיך לה אור ישר לאור פנימי רצה לומר המשיג אור השם יתברך בקרבו ממש הוא האדם והוא היושר של כל העולם שהעגולים הם הרקיעים והארץ והיושר הוא האדם, וכך בכללות בריאת המקום האור פנימי היה בדמות אדם פירוש כי מאחר שאנו רואים שכלל הבריאה הוא האדם שהוא סוף הבריאה ולעולם התכלית של איזה פעולה הוא בסוף, והיינו שלכך היה כל הבריאה כדי שגם האדם הגשמיי יהיה משיג אמיתות השם יתברך ואורו כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פ"א לגי' ילקוט) בראשית בשביל ישראל :