Likkutei Maamarim, On Shimshon 20

ובזוהר (חלק א' ס"ב.) א' דאין מועיל תשובה כידוע, אבל הכונה דענין התשובה חרטה בלב ותוהה על הראשונות ומחשבה מוציא מיד מחשבה ועל ידי תשובה מיראה אפילו מיראת עונש שהוא יראה תתאה ומתחרט על מה שעשה מתבטל המחשבה, ובכל איסורין העיקר המחשבה אלא דגם שוגג צריך כפרה ולכן באו מספר התעניות והתיקונים הכתוב בספרים כדי שיהיה לו כפרה אך עיקר הוא החרטה בלב על ידי זה נעקר המחשבה הקודמת ובמעשה בלא מחשבה אין חטא, אבל עון דהוז"ל ישנו גם במעשה בלא מחשבה כידוע דגם מראיית קרי בשינה נוצרים מזיקים רצה לומר וכן מפורש בעירובין (י"ח:) ההוא בש"ז דחזי לאונסימן, והנה בכל מקום אונס רחמנא פטרי' ואין מקום תפיסה למזיקין רק במעשה רעה ויוצאת מסדר כי לא עביד קובית הלל דינא בלא דינא (ברכות ה':) ומכל עבירה באונס ואצ"ל בשינה דפטרי' לגמרי אין שייך שיבראו ממנה מזיקים ודברים רעים, רק לפי שבאבר הברית הוא אות יהדות וכמה שכתוב שאמרו ז"ל (נדרים ל"א.) אין הערלה נקראת אלא על שם או"ה והנודר מן המולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי או"ה שעיקר המילה ר"ל סימן יהדות וניתן הסימן באבר זה לומר ששם הוא עיקר הכרת היהדות, והיינו על דרך שאיתא (אבות פ"ה) מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע שההכרה בתלמידים וכן בבנים, כי במעשה גם עשו פושט טלפיו כחזיר ועמלק נקרא ראשית גוים שרק עומק ראשית שלו רע והוא יכול לפשוט טלפיו בכל הט' מדרגות של התפשטות עומק ראשית המחשבה להיות נראה כאלו הוא גם כן טוב אך מכל מקום עומק ראשיתו רע גמור וממילא כולו רע, ובישראל להיפך אעל פסוק שחטא ישראל הוא ונלמד מעכן שאמרו ז"ל עליו שם בסנהדרין (מ"ד.) שכפר בכל התורה כולה ואפילו הכי עומק ראשית דבוק בטוב וממילא כולו טוב וההכרה בבנים ותלמידים שבהם נתגלה העומק ראשית של האב, ולכ"נ הלא אח עשו ליעקב ממש שניהם שוה כפי הנגלה ועכל זה ואוהב וגו' בלי שום טעם, וזהו אות הברית שהוא בסוף מעשה כנודע בסוד עטרת היסוד הוא בסוד נעוץ סופה בתחילתה, ומאחר שהברית הוא בלי שום טעם והתחכמות והשתדלות כלל שבזה גם עשו פושט טלפים לומר גם הוא מתחכם ומשתדל לכך באבר זה צריך שיהיה טהור אפילו בלא דעת ומחשבה והשתדלות כלל כגון לאונסו ובשינה שהרי שם הוא האות על עומקו הטוב בלי שום השתדלותו כלל ואם כן ראוי להיות טהור גם בשינה כשאין לו שום התחכמות והשתדלות, ולפיכך לא שייך בזה תשובה שהוא להיות מחשבה מוציא מיד מחשבה דמכל מקום המעשה נשאר אלא שהוא בלא דעת ובזה גם בלא דעת הוא רע, ולכן התיקון על ידי הכונה בקריאת שמע שהוא היחיד שמייחד כל העולם כולו ומלואה הכל אחדות השם יתברך ונמצא השם יתברך הוא הפועל כל זאת ובעל המעשה וממילא מתוקן המעשה גם כן, וזהו נקרא בזוהר (ח"ב רי"ד:) תשובה דחזיא לחפיא על כל עובדוי פירוש שמחפה ומכסה על כל המעשים שעשה היא מכסה וחופפת עליהם לומר שאינם מעשיו רק מעשה השם יתברך ואין זה כשאר תשובה שהוא מוציא מיד מחשבה ועושה כשגגות או כזכיות ועבירה לשמה אבל זו מכסה ומחפה על כולם עד שאין נגלים כלל מאחר שהם מיוחדים באחדות השם יתברך, ועל ידי זה נעשה מן קרי יקר היו"ד בראש שחוזרת הטיפה למוח וכאלו לא יצתה כלל דכל היהי דאיתי' בי גזא דרחמנא איתי' על ידי היחיד דקריאת שמע שעל המיתה נאסף שם במקום שהוא לאוצר המלך מלכו של עולם, כדרך שא' בשבת (קנ"ב:) כלים ינתנו לאוצר היינו כמו דבר יקר שגונזים באוצר וכמה שכתוב במקום אחר על פסוק יראת ד' היא אוצרו שהוא כמו שאמרו ז"ל (ברכות ס"א.) למה אשה דומה לאוצר וכו' שהיראה היא גם כן כלי קבול לחכמה כמה שכתוב בפרק ב"מ (ל"א.) והוא היה שבתוך הה' דקבילת עובר והדלא תעשה הוא היראה כמה שכתוב עקב ענוה יראת ד' שהיראה מצד הענוה והכרת הרישות והדלות, וק"ר היינו חכמה חיצונות ויראה פסולה שהוא באמת סכלות ואהבה דתענוגי עולם הזה שמחמת זה הוא מתיירא יראה פסולה, אבל מצינו יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט וזו הסכלות יקר כשאותיות ק"ר נמשכים מן היו"ד היינו שמתחרט בלב על המחשבות, ורצונות דרע שיהיה לו ומכיר ויודע במעשים שעשה שהכל פעולות השם יתברך גמור על ידי ההכרה הברורה דיחוד דקריאת שמע אז אותו הסכלות מעט הוא דבר יקר מאוד שעל ידי זה נתגלה ונתברר יותר הסימן יהדות שצריך שיהיה בלא מחשבה ורצון המעשה מצד עצמה טובה מאחר שסוף מעשה הוא במחשבה תחלה ותחילת המחשבה דבוק בהשם יתברך וכנ"ל, וזהו על ידי החכמה אבל על ידי הסכלות מתברר שגם כשהמעשה רעה גם כן עכל זה הוא דבוק בהשם יתברך זהו בירור יותר ודבר יקר רצה לומר עומק יותר של דבוקם בהשם יתברך שכל כך הם דבוקים יחד עד שמים רבים של המוני תאות עולם הזה לא יוכלו לכבות ונהרות לא ישטפוה, וזהו על ידי היחוד והחבור ועדבר זה מעיד ומסמן הסכלות מעט כאשר נעשה ממנו יקר כנ"ל: