Likkutei Maamarim, On Shimshon 22

וזה היה גם כן ענין שמשון המיוחד בגבורה היותר עצומה שבכל הנפשות מישראל, ובודאי הכתוב לא ישבחו אלא בגבורה האמיתית שהיא כבישת היצר שהיה בו בתולדה ובשרשו דע"כ היה נזיר אלקים מן הבטן וגידול השערות כנזיר דנקרא קדוש הוא המורה התגברות הגבורות הקדושות על שונאי ישראל, והוא מזרע דן שנקרא גם כן גור ארי' שיש בו גם כן כח הגבורה בעצם ולא בקרן לבד, וע"כ חשב גם הוא לתקן הכל שיבולע הרע מן העולם על ידו לגמרי היינו שיבורר קדושת ישראל והבדלתן מן העמים אפילו משתקע למקום שמשתקע אי אפשר שידח לגמרי חס ושלום, וזהו קדושת שבט דן המאסף לכל המחנות ומחזיר כל האבדות והאובדים והנדחים למקורן ואעל פסוק שהוא הירוד שבשבטים והיה הענן פולטן (תנחומא תצא) כאלו הם חוץ למחנה ישראל ושאין להם אחיזה גם באור המקיף שהוא מקיף לכל הכנסת ישראל, והיינו לפי שבהם היה מושרש גם כן ענין ההסרה מאחר השם יתברך וכמו שאמרו ז"ל (שוחר טוב ק"א) על פסוק פן יש בכם משפחה או שבט וגו' זה שבט דן שהם התחילו בפסל מיכה, וא' בתדבן אדם(פכ"ה) מיכה בעט באנכי שהוא שורש היהדות דע"כ לא נאמר בלשון ציווי דאאמונה לא שייך לצוות דאם אין מאמין בהשם יתברך אם כן איך ישמע למצותו ומה מקום לציויו אבל כל זרע ישראל מאמינים בני מאמינים (שבת צ"ז.) והבועט באמונה נראה כיוצא מכלל הכנסת ישראל וכאלו אינו מזרע ישראל, אבל זהו רק למראית העין בעולם הזה שהוא עלמא דשקרא שאין האמת ניכר, אבל השם יתברך שומר אמת לעולם דלא ידח מהם נדח, ולפי שמקום היצירה לחוץ היא מצד היושר שבמקום הירוד וסוף הקומה יש אחיזה לחיצונים ועמלק הוא שהלך והוציאן מחוץ לענן כמו שאמרו ז"ל (תנחומא שם) והוא ענין רגלי' יורדות מות הידוע שכל האחיזה הסוף כל דרגין מקום הרגלין, ושמשון דאמו מיהודה (כמה שכתוב במדבר רבה פ"ו) שחיברו למקום הראש ונעשה בסוד עגולין חשב לגלות אור העיגולין דאין בעיגול רגלין ומקום יציאה לחוץ ואחיזה לחיצונים כלל, כי כמו שמצד שליטת אדם הבליעל יש שם כח ההסרה מיהדות לגמרי כך זה לעומת זה בקדושה שם כח ההכנסה לקדושה לגמרי אפילו מקומות היותר ירודים כשיתגבר כח האדם דקדושה דיבורר שהכל בקדושה וכל שליטת האדם דבליעל היה לרע לו, וזה כל כח שמשון דאפילו בעת כשלונו וכשתפסוהו פלשתים עד שגרמו מיתתו רבו אשר המית במותו מאשר המית בחייו דגרם בזה ניצוח הרע עוד יותר מבורר דבר זה יותר דנפש מישראל אפילו ישתקע במעמקי הקלי' הכל הוא לרע להם ואפילו מי שאינו יכול לתקן בחייו כלל כי הגיע לגדר חילול השם דצריך עכמה פעמים למיתה הממרקת (כמה שכתוב יומא פ"ו.) סוף הכל במותו יקח הכל ויאבדו הם וכל אשר להם ונפשו דקדושה תצא ממאסרה ותשוב לאחוזתה ולמקור חוצבה, אלא שהוא חשב לתקן זה בחייו דאם זכו אחישנה אעל פסוק שלא הגיע הקץ עדיין כי נפיש זכותי' ובגבורתו העצומה יכבוש השאור שבעיסה לגמרי וממילא יבוטלו גם כן שעבוד כל הגליות דהא בהא תליא: