Likkutei Maamarim, On Shimshon 23

וזה נקרא שהלך אחר עיניו, (סוטה ט:) דבמשיח נאמר והריחו ביראת ד' ולא למראה עיניו ישפוט וגו' שאין לו שום כח משלו שזרעא דדוד נמשל ללבנה דלית לה מגרמה כלום והוא עולמיתא שפריתא דלית לה עיינין, מה שמשון דנקרא על שם שמש ומגן וגו' (שם י'.) דזהו ענין רגלי' יורדת וגו' שרצה לומר אחיזה וקצת שייכות עם אומות העולם המונין לחמה (סוכה כ"ט) אלא שהם תולים הכל בכחם ועוצם ידם לבד והוא ידע דכל כחו מהשם יתברך ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, אבל מכל מקום חשב מאחר דשרשו כך חלק אלו"ק ממעל והשם יתברך קראו בשמו (סוטה שם) הרי הוא בכח גבורתו שחלק לו השם יתברך יכול לנצח הכל, וזה רצון השם יתברך שיהיה הכל בהשתדלות אדם ושיהיה בכחם לזכות לאחישנה נגד העת שקבע השם יתברך כי זהו כח הבחירה שיסד בעולם הזה, אבל באמת כל כח הבחירה הוא רק מצד העולם הזה אבל כשמגיע לברר האמת הרי מגיע לבירור זה דלא בכח יגבר איש וברוב חילו לא ימלט אפילו שמשון שהוא הגבור שבישראל והיה לו תכלית כח הגבורה של השתדלות אדם שאפשר במציאות אבל כשאני לעצמי מה אני, ורק עין ד' אל יריאיו למיחלים לחסדו היא המאירה לו ולא עיני עצמו וע"כ אמר יעקב (אע"ה) לישועתך קיויתי ד' שרואה ששוא תשועת אדם בהשתדלותו רק צריך לייחל ולקוות לחסדו וישועתו יתברך, וכמה שאמר גם כן שמשון אחר כך זכרני נא וחזקני וגו' ואנקמה נקם א' מב' עיני כשבא אחר כך אל האמת ותכלית הבירור שרצה בו ונתגלה לו דכל טעותו היה מה שתלה בזכות עצמו והשתדלותו ואף דגם עתה אמר זכרני דמשמע דרצה לומר בזכותו וכמה שכתוב בפרק חלק (צדיק גמור:) אנחמי' שאמר זכרה לי וכאמרם ז"ל (סוטה שם.) דאמר זכור וכו' הוא על דרך שאיתא ביומא [ס"ט ב'] לפי שיודעין בהקב"ה שאמיתי הוא וכו' הכי נמי אמר האמת דודאי לא לחנם נשתבח בגבורה שהיה לו תכלית הגבורה האמיתית בכבישת היצר כפי האפשר בכח השתדלות אדם, אבל מכל מקום הכיר עוד דכל זה אינו כלום עדיין בלא חיזוק השם יתברך ולא ברוח ולא ברעש ולא באש ד' היינו במיני השתדלות אדם בתוקף מצד עצמו דאל יתהלל וגו' וגבור וגו', והני ג' נגד הני החכמה ברוח כדש"נ רוח חכמה והעושר ברעש דבעשרו מרעיש הארץ והן אותן אתוון והגבורה באש שהוא מסטרא דידי' ואין להתהלל כאשר חושב שהוא שלו דאז הוא בתוקף, וע"כ נקראים בכל הני שמות רק בהשכל וידוע אותו דהכל מהשם יתברך ואז הוא קול דממה דקה שאין לו במה להרעיש כלל, ואחר הידוע אותו שפיר יתהלל דלאחר ברכה וההכרה דהכל מהשם יתברך הארץ נתן לבני אדם, וע"כ משביקש חזקני אמר זכרני גם כן כי אחר שהקב"ה עוזרו אז שפיר הוא יכול לו והקדוש ברוך הוא קורא על שמו, וכדרך האב המנסה את בנו קטן באיזה דבר חכמה ומשים לפניו הכל רק משייר כחוט השערה ואף על זה פותח לו פתח בדברים ורוצה רק שהתינוק יוכל לעמוד על הדבר ויגידה לו בענין שיוכל לקראה על שם התינוק ולהתפאר שהוא הגידה אעל פסוק שהכל היה ממנו, וכך השם יתברך רוצה להתפאר בבניו כמש"נ ישראל אשר בך אתפאר ובמקש שהם ישתדלו כדי שיהיה נקרא על שמם אעל פסוק שהכל ממנו וכמש"נ גם כל מעשינו פעלת לנו, וכמו שאמרו ז"ל (שי"ר פ"ה) פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח וכו' כי רוצה רק שיקרא על שם האדם, ולפי שהוא גם עתה הקדים זכרני ויחזקני אף דידע דצריך לישועת ד' וזולת זה שוא כל השתדלותו והכל ממנו מכל מקום לא דחה הקודם, וע"כ אמר נקם א' מב' עיני דהרגיש שהיה במשפט לפי שהלך אחר עיניו כנזכר למעלה, (עד כאן נמצא המאמר הקדוש הזה בכתי"ק):