Likkutei Maamarim, On Shimshon 7

והכלל כי עומק הרצון הנעלם מתלבש באותיות ותיבות שהם כלי לצמצמו להיות הרצון כפי האותיות והתיבות כל אות אבן וכל תיבה הוא בית וכלי שלם לקבל אור הרצון הנרמז באותה תיבה, וזה שאמרו שם בתיקונים דאבני שיש טהור אינון י' י' וכו' פירוש כידוע דיש נקודה וקו ושטח ואין פחות מנקודה שהוא ראשית הגילוי ולכך החכמה שהיא ראשית הגילוי דיש מאין רמוזה באות י' דשם הוי' כי אין גילוי פחות מנקודה שהיא י', כדאיתא בחלק (צ"ה:) על פסוק נער יכתבם שהיא האבן היותר קטנה עכמה פעמים וראשית ההתלבשות באותיות הוא במחשבה שבמוח וזו היא האות היותר קטנה, ובלב הוא בהתפשטות, לכל צד הוא ה' שהוא שטח מתפשט באורך ורוחב, ובקול אין כאן חילוק אותיות ותיבות רק הארכה והתפשטות מנקודה לקו והוא ו' ובדבור הוא התפשטות הזו בשטח וזה הוא ה' תתאה [הנבנית מווי"ן מה ראשונה נבנית מיודי"ן כידוע בסוד כתיבת השם], כנודע דשם הוי' הוא שם העצם וכמו דרך משל כשאנו קורין אדם בשמו אותו השם הוא כלי המקבל לגוף ציור האדם המצוייר בשכלינו כך אותיות אלו של השם הם כלי קבול לאור השם יתברך המתפשט בכל הבריאה דרך ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה וד' מדרגות אלו וידוע דאורייתא מחכמה נפקת שהוא סוד הו' קצוות מדת אמת ליעקב אין אמת אלא תורה (ירושלמי ראש השנה פ"ג) פירוש כי בחכמה הוא בהעלם והיא מחכמה נפקת לבוא אל הגילוי ונעשה מי' ו' על דרך משל רב המלמד לתלמידו כשהוא עדיין בשכל הרב הוא כנקודה א' וכשמוציא מה שהשכלו ללמד לתלמיד הוא צריך לפשטה ולהאריך מה שבשכלו ואחר כך כשהתלמיד מתבונן בה אז הוא מרחיב יותר ונעשה גם רוחב שהוא תמונת השטח ואות ה' שהיא תורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב הוא רק הקו ואות ו' ולכך התורה מתחלת בא' אנכי שהוא תרין יודי"ן ו' ביניהם כדאיתא בתיקונים שם יעוש"ב, דהיינו חכמה עילאה וחכמה תתאה פירוש חכמת השם יתברך שממנה נמשכה התורה וחכמת בני ישראל המקבלים שגם היא כשהוא במוחם הוא בדמות י' שהוא החכמה ועץ החיים באמצע הוא התורה עצמה כדאיתא בתדבא"ר פ"א אין עץ החיים אלא תורה שהיא ההמשכה מחכמת השם יתברך לחכמת ישראל, והמשכה זו היתה למעלה מכח השגת ישראל כמה שכתוב ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות שאינם כלי קבול לכל כך אור, ואלו זכו ישראל היה חרות ממלאך המות (שמו"ר פמ"א) כמה שכתוב אני אמרתי אלקים אתם פירוש שם אלקים הוא סוד הצמצום ומדת הדין שהוא סוד הכלי רצה לומר שאתם כלי קבול להחזיק האור וההשגה מהשם יתברך בכל עוז ולא היה מיתה כי אז היה שלימות התיקון, אך המיתה נולד משבירת הכלים שהוא שבירת הלוחות והיינו כי הלוחות שהוא כלי קבול להתורה שהוא עצם נפשות ישראל כידוע דקובית הלל ואורייתא וישראל חד פירוש חד ממש א', כידוע דכנסת ישראל רצה לומר קיבוץ מישראל אבל שורש ישראל הוא עצמו שורש התורה שנלקח מחכמה עילאה כי הם מקבלים מעץ החיים שהוא הוי"ו הממשכת אור השם יתברך מחכמה העליונה לחכמה תתאה, וגופות בני ישראל הם קלי קבול לנפשותם ולכן המשילו ז"ל בשבת (ק"ה:) אחד מישראל שמת לספר תורה שנשרפה כמו הס"ת הוא כלי קבול לדברי תורה כך אדם מישראל, ועל ידי החטא שנפרח מהם אותו אור המרובה שהוא עץ החיים ונשאר הוי"ו בסוך עץ הדעת טוב ורע ע"ש בתיקונים שזהו סוד לוחות שניות שלא היה בהם כל כך גלוי אור השם יתברך, והיינו לפי שהוא אבנין אחרנין פירוש שנמשך דרך כלי קבול אחר היודעים גם כן ברע שלא לקבל האור דרצה לומר רע היינו שארץ ישראל ומשיגים השם יתברך והוא נמשך מסוד הצמצום שהוא העצם אמיתות השם יתברך שעל ידי זה הוא בנין הכלים, והכלים הראשונים הם אבני שיש טהור שהוא רק ממדת הצמצום של השם יתברך בעצמו שצמצם עצמו כביכול ואין כאן ידיעה ברע עדיין, אבל אחר השבירה ונסתלק האור מהם ונשארו הכלים בלא אור שהוא כגוף בלא נשמה שר"ל צמצום והעלם אור השם יתברך בלי שיהיה בפנימיותם אור השם יתברך מתעלם כלל הנה זהו שורש כל בריאת הרע וההיפוך מאמיתות השם יתברך להיות העלם גמור באמת מאור השם יתברך, והוא המיתה והטומאה והרע וכל השמות המגונים הנמשכים מאחוריים של מדת הדין והצמצום, פירוש שעצם הצמצום היה לצמצם אור אין סוף ושיהיה אור א"ס גנוז ומתעלם זהו עיקר הכונה שלה אבל שלא במתכוין וכדרך אחרויים נעשה צמצום כזה שאין בו אור פנימי על דרך שנתבאר למעלה, ובאמת אלו לא היה בו אור פנימי כלל לא היה מתקיים כלל והיה כלא היה כי מדת הצמצום הוא רק לצמצם ולהגביל איזה דבר ולא כשאין כאן שום דבר אם כן מה הוא מגביל רק שמאחר שהיה בהם אור ונשבר כ"מ שיש אור נשאר רשימה ממנו כידוע על דרך יציאת צדיק עושה רושם שניכר שחסר מה אלו לא היה צדיק כלל, וכן בזה ענין האור הוא השגת האלוק' וכבר נשאר רושם ההשגה על ידי זה שניכר שבכלים אלו חסר מהם אור אלוק' ונמצא ההשגת אלוק' הוא בכלים הנשברים האלו מצד החסרון שאנו רואים ומכירים שחסר מהם: