Likkutei Maamarim, On Shimshon 8

וזהו סוד הניצוצין שבהם ואצלם בגלות וכל העבודה להעלותם למעלה, פירוש שכח אותם כלים הוא כח הצמצום וההעלם לגמרי מאור השם יתברך רק שמצומצם בתוכם גם כן רושם זה שניכר שנעלם מהם אור השם יתברך והכרה זו היא רושם מאמיתות אור השם יתברך שמאחר שיודע שאור השם יתברך נעלם מהם כבר יודע ומשיג שיש אור השם יתברך, וזהו הרשימו מאור השם יתברך שבהם וההעלמה הוא כאשר יתבונן בלבו העלם זה ויתמרמר על זה עד שיזכה לבוא על ידי זה לידי גילוי והתגלות אורו יתברך כל חד לפום דרגא דילי' אחר ההעלם העצום שמשים לב על זה להתבונן כי לא לכך נברא רק כל פעל למענהו לקילוסו ובא מן העלם לגילוי על ידי זה הוא העלאת הניצוצין משבירת הכלים, וגוף האדם שנבנה אחר כך שהוא דוגמת לוחות שניות וכלים שניים אחר שהאור נלקח ונלקט מן הכלים הנשברים כבר הוא יודע מצמצום כזה שיוכרח לצאת ולהסתלק לגמרי, ודוגמתו הכלי שלו כמידתו יודעת שאפשר לה להצטמצם כל כך עד שיסתלק ממנה האור לגמרי, וידיעה פירוש הרגשה איך שיש במציאות להיות כזה, ולכך אינון אבנין אחרנין הם מעץ הדעת טוב ורע דאינון חיי ומותא עיין שם בתיקונים פירוש שגם שהוא עץ שהוא המשכת הוי"ו שהוא חיים גמורים מכל מקום יש בו גם כן ידיעה מטוב ורע חיי ומותא שהרי כח הצמצום של הכלים יודע מעתה איך אפשר המות רק שמקיים ובחרת בחיים ובוחר בתיקון על דרך המתקלא ואנפין באנפין, וכן גוף האדם נעשה יודע טוב ורע רק כשמגיע לרע הוא לוקח האור שבו ר"ל שמכיר שמפעולה זו חסר אור השם יתברך ופרח ממנה שההכרה זו הוא הרשימו והניצוץ שבה, היינו שכשאוחז ברע ועושהו הרי דבק בכלים המתים עצמם שהוא עצם המיתה מאחר שנעלם ממנו באמת אור השם יתברך לגמרי ועושה ממש היפך רצונו, אבל אם מכיר שברע זו חסר אור השם יתברך ואינו עושהו זהו העלאת הניצוץ ורשימו דאור שבו למעלה שממשיך העלאה למעלה היינו היכר באור מתוך הצמצום וההעלם שזהו רצון העליון בהצמצום ולמטה במקום שבירת הכלים היינו שאין אור ניכר, אך מכל מקום אם מכיר אותו רשימו מתוך ההעלם הרי הוא נתעלה במדריגה שלמעלה ונתהפך ונתעלה אותו חלק מן הכלי הנשברת שפגע בו לשוב להיות מתוקן ולעלות למעלה היינו במקום הכלים המתוקנים שעניינם מה שהם מתוקנים היינו שאור פנימי דהשם יתברך גנוז ומצומצם בהם וניכר מתוך הצמצום האור הגנוז, והנה גם בזו ניכר אותו רושם האור הגנוז היינו מאחר שניכר בו שחסר כאן אור הרי די השגה וכידוע, כשמכיר שיש העלם שוב אינו העלם וכך כשמכיר מתוך אותו חלק ההעלם שיש כאן העלם וחסרון אור השם יתברך הרי מכיר אור השם יתברך, וכידוע בזוהר (ח"ב קס"ג.) משל דבת זונה שעיקר בריאת יצר הרע כדי לכפותו וכשהאדם כופהו אז נעשה טוב מאוד זה יצר הרע (בראשית רבה פ"ט) ונעשה בכל לבבך בשני יצריך שעובד ה' גם ביצר הרע שגם באותם כלים מכיר מתוכם אור השם יתברך, ונמצא הכל כלים לאהבת ד' ולקבל אור השגתו והיינו על ידי הכרת הרע שזה רע והיפוך רצון השם יתברך, וזהו אורייתא מסטרא דעץ הדעת טוב ורע באיסור הויתר מימינא חיי ומשמאלא מותא והוא פורש ממנו, אבל מסטרא דעץ החיים תמן ליתי פרודא דהיינו בכלים ראשונים לא היה עדיין אופן ודרך ידוע שיוכל להיות העלם לגמרי מאור השם יתברך שלא יהיה בו מצומצם אור פנימי כלל, ולכך נקראים אותם כלים אבני שיש טהור כי כחם הוא רק לצמצם אור השם יתברך בתוכם ולא שיעלם חס ושלום אור השם יתברך מהם לגמרי זה אין בכחם כלל מצד עצמם שהם נמשכים ממדת הצמצום של השם יתברך שגם מדת הצמצום היא מעצמות השם יתברך, כידוע כהדין קמצא דלבושא מיני' ובי' ואם כן איך שייך שיהיה נעלם מהם אור השם יתברך שהרי יודעים שרק מכח השם יתברך הוא שנמשך צמצום והעלם זה, וכשמכיר שהשם יתברך נעלם ממנו אינו נעלם כלל ואיך שייך לקרוא המלכין דמיתו, רק שאור השם יתברך שמשיגים הוא כענין אור מקיף כמו שאנו אומרים בתחילת התהוות המקום וחלל פנוי שהיה אותו מקום מכיר השם יתברך שהוא מקיפו ואעל פסוק שהוא נעלם מתוכו, וכך השגת אותם כלים שבפנימיותם מצד האור פנימי הם נקראים מתים שהרי לגבי' נעלם האור מקיף שהכלים שהם הצמצום מפסיקים בינו לבין האור מקיף, ונמצא לגבי' הוא מיתה גמורה דאין בו רק רושם האור פנימי הנשאר כנ"ל שהוא נעלם מאוד לגבי גופות הכלים המעלימים, ולפיכך הזהרו בזקן וכו' כי גופות בני ישראל גם שאינם בשלימות ומגיעים למקום המיתה הם דוגמת הכלים הנשברים עצמם וס"ת שנשרף ושברי לוחות והרי מונחים בארון כמו הלוחות, דהיינו מצד האור מקיף מקיפם ביחד כנ"ל דמצד מסך המבדיל הוא בין הכלים להאור מקיף ושם הוא מקום המות, וזהו רק מצד הכלים דעץ הדעת טוב ורע הם מכירים שמקום זה הוא מקום המות אבל מצד הכלים הנשברים עצמם הם מכירים האור מקיף שלהם, ואעל פסוק שאין בהם אור פנימי רק רשימו מכל מקום יש להם אור מקיף והשגה שהשם יתברך מקיפם מכל צד אף על פי שהוא נעלם מהם בפנימיותם מכל מקום הם דביקים בו במה שמקיפם ואין נפרדים ממנו, והוא כענין צדיקים במיתתם קרויין חיים (ברכות י"ח.) ועמך כולם צדיקים וכמה שכתוב (תענית ה':) יעקב אבינו [שהוא שורש כל נפשות ישראל ] לא מת ואף על פי שאינו חיות גמור נגלה לעין וכמו שיהיה לעתיד בתחיית המתים מכל מקום יש בו חיות מצד האור מקיף, ולכך רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום (חגיגה שם):