Maor VaShemesh, Bamidbar 1

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר. הדקדוק הוא תיבת לאמר מאי לאמר הא לא נאמר אח"כ כלום שאמר להם משרבע"ה זה המצוה ונראה לי כי איתא שאמירה היא בחשאי ודיבור הוא בהכרזה כי הרמת קול. ואיתא אין לך יפה מן הצניעות לפי שהלוחות הראשונות ניתנו בפומבי' נשתברו עוד איתא במאמרם אילו היו יודעים אומות העולם כמה משכן יכה להם היו מקיפין אותו כו' שמתחילה הי' דיבור יוצא והיו אומות העולם נתרזין כו' ואח"כ כשהוקם המשכן נתייחד הדיבור אל משה רבינו במשכן בחשאי וזה ביאור הכתוב שלפנינו וידבר ה' אל משה ר"ל בהכרזה והשמעות קול בפרסום במדבר סיני כי שם הי' בפומבי' כנ"ל וקאמר הפסוק אח"ז באהל מועד כו' בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר פי' באהל מועד הי' הדיבור בחשאי וזהו לאמר כנ"ל. ועל דרך הכנימי הענין הוא כך דאיתא בספרים הקדושים דיש קטנות ראשון וגדלות ראשון קטנות שני וגדלות שני ולהבין הדבר קצת דהנה דבר הזה נמצא ג"כ באדם רהיינו מתחילה אדם עיר פרא יולד והוא בקטנות וזה כקרא קטנות ראשון וכשבא לשכל להכיר את מי שאמר והי' העולם ומתחיל לעבוד את הבורא ית"ש זה נקרא גדלות ראשון ואז צריך לעבוד בכל כוחו הן בתורה והן בתפילה והן בעבודת המצות וצריך ליגיעה רבה בפירסום בכל כוחו מחמת שקשה לבוא תיכף ליראה ואהבה באמת אלא אחרי יגיעה ועבודה מחמת שיוצא מקטנות ראשון. ואחר גדלות ראשון יש קטנות שני שנופל אדם ממדריגתו הקדום ואח"כ צריך להחזיק א"ע להבין תחבולות היצר ולחזור לעבודת הש"ית ואח"כ בא לגדלות שני ואז אינו צריך לעבוד בעמל ויגיעה רבה רק יכול לעשות הכל בחשאי ובמחשבה הן תורה והן תפילה שלא יהי' נראה כ"כ בפירסום ואעפי"כ הכל יכול להיות ביראה ואהבה רבה אע"פ שאין נראה לבריות וזה מדריגה גדולה. וזה נרמז בפסוק הנ"ל וידבר ה' אל משה במדבר סיני פי' מתחילה הוא בדיבור בהכרזה ובפרסום כנ"ל שלכתחילה צריך האדם לעשות עבודת הש"ית בהרמות קול ובפירסום שיש עליו טורח גדול נגד הקטנות ראשון. במדבר ידוע דרשת חז"ל שצריך להיות הפקר כמדבר היינו שצריך האדם להפקיר א"ע ולעבוד את הש"ית בפומבי' וגמר אמר הכתוב ברמז אח"כ באוהל מועד באחד לחודש השני פי' כשבא לחידוש השני דהיינו בגדלות שני כנ"ל אז לאמר פי' אז יוכל לעשות הכל בחשאי ובמחשבה כנ"ל.