Maor VaShemesh, Bamidbar 3

א"י בזוהר הקדוש בתחלת פרשה זו וידבר ה' אל משה במדבר סיני כו'. ר' אבא פתח ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו' האי קרא אתמר. ת"ח בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד לי' בדיוקנא דעלאי ותתאי והוה כליל מכולא והוה נהוריה נהיר מסייניא עלמא עד סייפי עלמא והוו דחלין מני' כלא כו' והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא כיון דסרח אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה ולא הוה מסתכל אלא במילי דגופיה לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי ולא אתישבו דא ודא עד דאוליד בר ומניה אשתלים עלמא דאקרי שת והא אוקמוה ועכ"ד עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקייומיה עד דאתא אברהם ואתקיים עלמא אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב אחיד באמצעיתא בגופא ואתכלול בתרין סטרין אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא ועכ"ד לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא כדין אתקיימו עלמין ואתבסמו עלאין ותתאין כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו בעא קב"ה למפקד חילוי דאורייתא כמה חיילין אינון דאורייתא וכמה חיילין אינון דמשכנא כו' אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא כלא כגוונא דלעילא דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא ובגין כך כתיב וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד. אי באהל מועד אמאי במדבר סיני אלא חד לאורייתא וחד למשכנא בהאי ובהאי באחד לחודש השני בשנה השנית בלא חד והאי אקרי חדש זיו רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו לצאתם מארץ מצרים לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחודש הראשון הוה עכ"ל. והנה באמת דברי הזוהר הקדוש סתומים וחתומים באלף עזקין ולאו כל מוחא סביל דא לעמוד על סודו הפנימים. אמנם רצונינו להבין דברי קדשו ע"פ התפשטות וגם סוף דבריו הנ"ל לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה הוא לכאורה בלתי מובן וכי מהכא נפקא והלא ידענו זאת מתורתינו הקדושה בהפרשיות אשר לפנינו ולהבין הענין הנה ידוע להמעיין בספרים הקדושים כי בתחלת הבריאה קודם חטא אד"הר הי' היחוד פא"פ והמוחין העליונים היו מאירים בהמדות ולא הי' שום מעוט אמנם אחר שחטא והגיע הפגם אשר נתמעטו הפרצופים ונסתלקו המוחין וזאת עיקר עבודתינו לתקן העולמות להאיר מוחין העליונים בהמדות לתקן הקומה למען יפחדו וירעדו כל העולמות מדיוקנא דאדם והנה כאשר באו אבותינו הקדושים הי' עבודתם לתקן העולמות ואברהם אחז במדת החסד אשר מכונה בשם זרוע ימין ויצחק במדת הגבורה זרוע שמאל ויעקב הוא הבריח התיכון כולל שתי המדות מכונה בשם לבא הממוצע בין הזרועות. אמנם לא תקנו רק המדות כביכול המכונה בשם גופא אמנם לא האירו המוחין העליונים עד אשר קבלו ישראל התורה הקדושה בהר סיני אשר הי' אז התגלות המוחין ונתיחדו אז הכנ"י עד כתר עליון כאשר גם אנחנו מייחלים לקבל הארה זאת גם ביום מחר בחג הקדוש הבא לקראתינו. אמנם ידוע שגם ע"י עסק התורה לבד לא נוכל להאיר הארת המוחין רק בהצטרף גם העבודה אשר הכהנים בעבודתם התקשרו א"ע במחשבתם בעולמות העליונים והאירו המוחין הקדושים שיאירו על המדות והעבודה זו תפילה אשר עתה היא במקום הקרבנות ואי אפשר לבוא לתכלית השלימות להארת המוחין רק על ידי עסק התורה והתפילה וגם בהמשכן היה עסק התורה והעבודה כי הכהנים היו צריכים לעסק התורה לדעת דיני הקרבנות וע"י עסק התורה בלי התאמצות בתפילה בכוונה עצומה ותפילה בלי עסק התורה לא נוכל לבא לתכלית השלימות הארת המוחין על המדות ולזה מרמז הזו"הק כי אף אחר שתקנו האבות הקדושים המדות הזרועים והגופא כמבואר בדבריו הקדושים לא אתבסם עלמא ולא אשתלים עד דקיימו ישראל בטורא דסיני וקיבלו התורה ואתקם משכנא המכוון לדברינו כי הארת והתגלות המוחין העליונים הי' רק ע"י עסק התורה והעבודה. וזהו אשר מרמז בדבריו הקדושים חילוי דאורייתא וחילוי דמשכנא והנה ידוע מספרים הקדושים שבליל א' דפסח נכנסו המוחין גדלות שני אמנם לא הי' רק לשעה בכדי להוציאם ממצרים ואח"ז נסתלקו וצריך לתקן זאת מיום ליום עד חג השבועות שאז מתגלים המוחין הגדלות שני כאז צאתם ממצרים וזהו כוונת הספירה לתקן המדות מאחת לאחת עד יום הקדוש המוכן לקבלות התורה. וע"י התאמצות גם בתפילה יתגלו האורות העליונים כי מי אשר אינו עוסק בתורה ובתפילה בדו"ר לא יכול לבוא לתכלית השלימות לקבל הארה הגדולה אשר אנחנו מקוים אליה ביום הקדוש הבא ודווקא ע"י שניהם התורה והעבודה זו תפילה וזה מרומז בזו"הק הנ"ל חילוי דאורייתא וחילוי דמשכנא כו' וכולהו הוין כחד ולא מתפרשין דא מן דא. וזה נוכל לרמז דברי המשנה במס' אבות שמעון הצדיק כו' הוא הי' אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים מכוין לדברי הזו"הק כי לא אתבסם עלמא עד דקיימו ישראל על טורא דסיני ואתקם משכנא וע"י שניהם אתקיים עלמא והי' עומד בלי התמוטטות וגמילות חסדים ר"ל שיש עי"ז שני גמילות חסדים אחד אשר גמלנו יוצרנו בנתינת תורתו הקדושה ולמדנו לעובדו ואשר אנחנו גומלים אתו חסד לקיים העולמות ולהעמידם על מצבם. וזה ירומז בהפסוקים אשר התחלנו בהם וידבר ה' כו' במדבר סיני באוהל מועד ר"ל כדברי הזוהר הקדוש. וכאשר פרשנו דבריו הקדושים שמרמז על תורה ועבודה וע"י שניהם בדחילא ורחימא יוגרם הארת המוחין התחדשות גדלות שני. וזה מרומז בדברי הפסוק באחד לחודש השני שע"י התורה והעבודה זו תפלה יתיחדו העולמות מתתא לעילא בתכלית היחוד המרומז במלת אחד ויתחדש גדלות שני ויאיר הארת הכתר במדת חכמה שהיא ספירה שני' מעילא לתתא כאשר אמרנו בדרוש הקדום כי שנה גימטריא ספירה כנ"ל ויאיר הארת הכתר בחכמה כאמרם ז"ל נובלת חכמה היא תורה. לצאתם מארץ מצרים ר"ל שאז יתגלה ההארה אשר האיר ה' ברחמיו בלי התעוררות בצאתם ממצרים הוא גדלות שני. ואחרי שעתה הי' התחדשות השני בההארה זו ממילא בליל א' של פסח הי' התחדשות ראשון ובזה יובנו דברי הזוהר הקדוש הנ"ל לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחודש הראשון הוה והבן.