Maor VaShemesh, Behar 1

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך כו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור כו' והיתה שבת הארץ לכם לאכלה כו' תהי' כל תבואתה לאכול הדקדוקים רבו כאן א' על מה שפירש"י מה ענין שמיטה אצל הר סיני אלא מה שמיטה נאמרה כללותיה ופרטותיה ודיקדוקי' מסיני אף כל המצות כולן כו' הלא רש"י למד זאת בפרשת ואלה המשפטים מיתורא דוי"ו של ואלה כנ"ל וא"כ הקושיא במקומה עומדות מה ענין שמיטה אצל הר סיני ב' שאמר הכתוב ושבתה הארץ שבת לה' קשה על לשון ושבתה שהוא פועל יוצא והוא מלשון הוה שתהיה כן ממילא ובאיזה המצאה יהיה כן והלא שביתת הארץ תלוי באדם שלא יחרוש ולא יזרע ומה גם אפילו אם לא יחרוש ולא יזרע אעפי"כ הארץ לא תשבות שהוא מגדלת תמיד צמחים והכתוב בעצמו אמר שהספיח שיעלה בשבועות לא יקצור וא"כ במה תשבות הארץ גם קשה שאמר הכתוב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה הלא מה שיהיה לאכול בשביעית הוא משנה השישית כמאמר הכתוב וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית וכו' ולא משבת הארץ גם מה הוא כל תבואתה לאכול מילת כל אינו מובן אך להבין ענין שמיטה מה היא נראה דהנה הקב"ה ברא כל העולמות כדי שידעו כל הברואים מאלהותו ית"ש ולא יעברו רצונו ולא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם והנה כתיב ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי ותוצא הארץ דשא וכו' ועץ עושה פרי ופירש"י שהארץ עברה על הצווי שהקב"ה אמר לה שתוציא עץ פרי עושה פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא הוציאה אלא עץ עושה פרי ושמעתי מהרב הקדוש דק"ק מעזיבוז שי' שהארץ עשתה עבירה לשמה שהיתה יודעת שהאדם יעבור על ציות המקום ואם יהיה הוא תחילה לחטא לא יהיה לו תקומה ח"ו לכן עברה היא תחילה על הציווי כדי שיהיה לו במה להתנצל עכ"ד גם נוכל לומר שחטא הארץ גרם חטא אדם כי מה שנתאווה חוה לאכול מעץ הדעת היה מפני זה שטעם עצו ופריו שוין כאמור ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ולא כתיב הפרי העץ ואלולי הארץ ששינה תפקידה היה בכל העולם טעם עץ והפרי שוים ולא היה מתאוין לעץ הדעת שבג"ע וע"י ששינה תפקידה לא היה בכל העולם שיהיה טעם העץ והפרי שוין לכן התאוו תאוה לעץ הדעת שבג"ע שבראו הקב"ה כרצונו והיה בו טעם עצו ופריו שוין ויש פנים לכאן ולכאן ואם נאמר שחטא הארץ גרם חטא אדם צריכה הארץ תחילה לתקן את אשר עותה ועי"ז ישוב גם האדם בתשובה ולפי הסברה שכוונתה היה לטובה בזה צריך האדם לשוב בתחילה ולהזכך עצמו ועי"ז תזדכך גם הארץ והן אמת שזה בזה תלוי' אך העיקר תיקון הארץ תלוי באדם כי אף שבדבר זה שינה הארץ תחילה שלא הוציאה עץ פרי מ"מ הוציאה תבואתה בלא חרישה וזריע כמש"ה ואדם אין לעבוד את האדמה ר"ל שיתפלל על הגשמים בפירש"י ואח"כ שבא אדם והתפלל על הגשמים עלו פירותיה ואילו חרישה וזריעה אין כתיב ואח"כ כשחטא אדם כתיב וקוץ ודרדר תצמיח לך והוצרכו לחריש ולזרוע וזה כתיב אחר חטא דור המבול זרע וקציר וכו' אבל קודם החטא אדם הוציאה תבואתה כפי רצון הבורא ב"ה בלא חרישה וזריעה כלל וכן יהיה לעתיד כשיתוקן הכל כמו שאית' עתידה ארץ ישראל שתוציאה גלוסקאות לכן אם האדם שב בתשובה שלימה ומתקן מעשיו כראוי ומשים בטחונו בו ית' שמו שהוא זן ומפרנס מקרני ראמי' וכו' גם הארץ מזדככת ומתחרטת על ששינה תפקידה בימי בראשית ושבה לעשות רצון הבורא להוציא תבואתה בלא חרישה וזריעה עד בלי די וראי' לזה שגם עתה שב"א חורשין וזורעין ואין הארץ מוציאה תבואה אלא לפי מעשה ב"א ואם ח"ו אינם מטיבים מעשיהם הארץ משנה פירותי' ותחת חטה תצא חוח ותחת שעורה באושה כדאיתא במסכת תענית סדר תענית אלו האמור ברביעה ראשונה אבל צמחים ששנו מתריעין עליהם מיד ופירש"י צמחים ששנו שהגשמים ירדו בעתן וצמחו הזרעים ונשתנו כמו תחת חטה יצאו חוח ותחת שעורה באושה או שינוי ואחר מתריעין עליהם מיד וכל חומר תענות הנוהגת באחרונות נוהגת בראשונות מיד הרי שעל עצירת הגשמים לא היו מתענין אלא כפי הסדר שיוכל להיות שנעצרו הגשמים לאיזה סיבה אחרת ולא ע"י מעשי בני אדם ועל צמחים ששנו מתריעין מיד שהארץ אינה משנה מעשי' אלא ע"י מעשי ב"א הרי שהזדככות הארץ תלויה בהזדככות האדם וכשבאו ישראל להר סיני ופסקה מהן זוהמת הנחש ע"י שתקנו מעשיה' בתשובה בימי הספיר' עי"ז נזדככה גם הארץ ונתחרטה על ששינה תפקידה בימי בראשית ורצה לקראת הבורא ב"ה וחלה ורעדה מפניו ית"ש כאמור ההרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן מלפני אדון חולי ארץ כו' אך עדיין לא היה לה הזדככות כ"כ שתוציא תבואתה בלי חרישה וזריעה עד שיבואו לארץ ישראל ואוירא דא"י מחכים ויוכל האדם לשלוט ביצרו ולתקן מעשיו וגם הארציות של א"י אינו מגושם כ"כ כמו בשארי ארצות שהיא מקודשת משאר ארצות ושם יזרעו שש שנים לשם קדושה דהיינו רק לקיום גופם שיוכלו לעסוק בתורה ועבודה ולא לשם תאות עוה"ז ולא להרבות הון ובזה מקדשין הארץ ובאה הארץ עי"ז לידי זיכוך יותר ומתחרטת יותר על שינוי של ימי בראשית ותוכל להוציא תבואתה בשנה השביעית אף אם לא יחרשו ולא יזרעו ויספיק תבואה די והותר בשפע רב לאין שיעור שכן מצינו ביצחק אבינו שכתוב אצלו ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים וכו' ודרשו ז"ל כמה שאמדוהו הי' מאה פעמים כן וזאת הברכה הי' מחמת שיצחק זרע שדותיו לשם קדושה ולא לשם תאות עו"הז לכן נתקדשה הארץ ונזדככה והוציאה גם מכחה בלי זריעה מאה פעמים ככה וזהו ענין שמיטה שנצטוו ישראל בבואם לארץ ומזה יראה האדם שלא ינטה שכמו אחר טרדות הזמן יותר מן ההכרחי וה' ישלח ברכה והצלחה במעשי ידיו עד בלי די ועתה נבוא לביאור הפסוקים הנ"ל וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר כלומר במעמד הר סיני שנזדכך ישראל מזוהמת הנחש ועי"ז נזדככה גם הארץ כנ"ל אמר הקב"ה למשה שיאמר להם כשיבואו לארץ שאוירא דא"י מחכים וגם הארציות אינו מגושם כ"כ כנ"ל ושם יזרעו שש שנים לשם קדושה ובזה יקדשו הארץ ותבוא לידי תשובה גמורה על השינה של ימי קדם ותוציא בשנה השביעית תבואתה עד בלי די בלא חרישה וזריעה וזהו כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם דייקא שאוירא דא"י מחכים כנ"ל ושבתה הארץ שבת לה' ר"ל שם תשוב הארץ לה' בתשובה שלימה על ששינה תפקידה בימי בראשית ומהיכא תביא לה תשובה אמר הכתוב שש שנים תזרע שדך לשם קדושה ושש שנים תזמור כרמך לשם קדושה ובזה תתקדש הארץ ותזדכך כ"כ ותשוב בתשובה שלימה לפניו ית' על השינה ואז יהיה ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ ומה היא הקדושה אע"פ ששדך לא תזרע וכרמך לא תזמור אעפ"כ והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ר"ל שתוציא תבואתה בלא חרישה וזריעה עד בלי די וזהו כל תבואתה לאכול ר"ל שיהי' לך כל הצטרכות שלך מתבואתה של שנה השביעית וזהו אם ישים בטחונו בו ית' אבל אם ידאג מה יאכל בשביעית שלא יחרש ולא יזרע אז לא תוציא הארץ פירות בשביעית והקב"ה יעשה למען רחמיו המרובים שיצוה את הברכה בששית וזהו כי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא כו' וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית וזאת תהי' מצד הרחמנות כנ"ל.