Maor VaShemesh, Bereshit 4

ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור ראוי לשים לב בכל מקראות הללו שבמעשה בראשית שאצל בריאת האור נאמר ויהי אור ולא נאמר ויהי כן ובמעשה יום שני שהיא הבדלת המים נאמר ויהי כן וכן במעשה יום שלישי אצל הקוות המים נאמר ויהי כן וכן אצל תדשא הארץ דשא. ובמעשה יום רביעי שהוא בריאת המאורות נאמר ויאמר אלקי' יהי מאורות כו' עד להאיר על הארץ ויהי כן. ואח"ז נאמר ועש אלהי' את שני המאורות הגדולים כו' ויש לדקדק בזה שהרי כבר נאמר ויהי כן שכבר נבראו המאורות ומה זה שנאמר אח"כ ויעש אלהים את שני המאורות. גם למה לא נאמר ויהי כן אחר גמר הענין של עשיית המאורות. ובמעשה יום חמישי גבי ישרצו המים כו' לא נאמר ויהי כן. וכן אחר ויעש אלקי' את התניני' הגדולים לא נאמר ויהי כן. ובמעשה יום ששי אצל בריאת האדם נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו לא נאמר ויהי כן. רק אח"כ נאמר ויאמר אלקי' הנה נתתי לכם כו' עד לכם יהי' לאכלה נאמר ויהי כן. וכל זה צריך התבוננו' וביאור עוד יש לדקדק בדברי האגדה שמביא רש"י ז"ל על פסוק וירא אלקי' את האור ויבדל ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו והבדיל לצדיקים לעתיד לבא מנ"ל לרש"י הלא אמרו חכמז"ל שכל מעשה בראשית נבראו ביום א' וגם המאורו' פי' רש"י שנבראו ביום א' רק שנתלו ברקיע ביום ד'. א"כ מנין שזה האור שנברא ביום א' אור אחר הוא ונגנז שמא הוא אותן המאורות שנתלו ברקיע ביום רביעי. ויראה כי הנה השי"ת ברא כל העולמות לכבודו שיעבדוהו זרע ישראל עם קרובו. אמנם למען יהי' בחירה ורצון ברא השי"ת העולמות מוטבעים כל אחד על טבעם שאין אחד משנה את טבעו ואין השמש עולה במערב לעולם. וכן כל הטבעים אינם משנים את תפקידם. שאם היו משנים טבעם לפעמים לא הי' מקום לטעות. והיו כל בני אדם רואין שאין הבירה מתנהגת בלא מנהיג ולא הי' בחירה ורצון. לכן ברא השי"ת הכל על דרך הטבע למען יהי' מקום לטעות בכדי שיהי' בחירה ורצון. אמנם אעפ"כ נתן השי"ת לאדם מקום להתבונן בו שגם הטבע יש לה מנהיג ובידו לשנותה לאשר יחפוץ. ואחד מהבחינות בזה הוא אור הראשון של ששת ימי בראשית שאמרו חכמז"ל שאדם צופה בה מסוף עולם עד סופו וכשראה השי"ת שאין העולם כדאי להשתמש בו הבדילו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. ואמרו צדיקי הדור שהאור נגנז בהתורה והצדיקים המזככים את עצמם ולומדין התורה לשמה. הם מוצאין אור הזה. ועי"ז הם יודעין העתידות שיהי' אח"כ. וזהו שגנזי לצדיקים לעתיד לבא. פי' שיהיו יודעין עי"ז העתיד לבא. ודבר זה לא נשאר על דרך הטבע. כי אדם אחד רואה ע"י אור זה ושאר אנשים אינם רואים. ואם הי' הדבר נשאר בטבעו היו הכל שווין בו. כאשר עינינו רואים שהארץ הוטבעה בטבע שתהי' מוציאה דשאים ע"י מאמר השם תדשא ארץ ועדיין הדבר מתנהג כן. שבכל מקום שיקובץ מעט עפר אפילו בכלי היא מוציאה דשאים. ובשאר נבראים נמצאים אשר לא נשארו בטבעם שנבראו כגון מים בתחלת הבריאה הוציאו דגים ושרץ המים ע"י מאמרו ית"ש ישרצו המים ואעפ"כ לא נשאר זה שיהי' דבר זה מתמיד בטבעו לעולם. שבאם הי' דבר זה נשאר על הטבע הי' מחויב שבאם ישים האדם מים בכלי ראוי שיתהוו בתוכם דגים כדרך שהארץ מוציאה דשאים לעולם גם אנו רואים הרבה יאורים קטנים שיש בהם דגים מרובים והרבה נהרות גדולות שאין בהם. וטעם הענין הוא שיהי' האדם מכיר עי"ז השגחת פרטיות של הבורא ית"ש. וכאשר השי"ת חפץ במעשי האדם החפץ במצות הוא מזמין לפניו שיתהוו דגים בהנהר ושיובלו אליו לכבוד שבת. ובזה נבוא אל הביאור על נכון בעו"ה שכל דבר שנשאר על טבעיו ובקיומו נאמר בו ויהי כן שהוא לשון הוי' וקיום. ע"כ ביום א' אצל בריאות האור לא נאמר ויהי כן כי לא נשאר בטבעו כמו שאמרנו כי אחד מביט בו כאשר הי' בתחלת הבריאה ושאר אנשים אינם משיגים אותו. אכן הבדלת המים ומקוות המים וכן מה שהארץ מוציאה דשאים נשאר לעולם ע"כ נאמר בהם ויהי כן וגם גבי מאורות נאמר ויהי כן שזה נשאר בטבעו שהחמה לעולם זורחת במזרח ואינה משנה לעולם מאשר נבראה. אמנם אח"כ נאמר ויעש אלקי' את שני מאורות הגדולים שרומזים על החמה והלבנה העליונים כנודע והם אינם מתנהגים ע"פ הטבע לכן לא נאמר בהם ויהי כן כי ע"י מעשה בני אדם ורב השתדלותם במצות ומעשים טובים הם מתעלים כנודע וכן בהשרצת נפש חי' במים לא נאמר ויהי כן כמו שאמרנו שלא נשאר בטבעו. וגם בבריאת התנינים לא נאמר ויהי כן כי לא נשארו שניהם בקיומם כמאמר חכמז"ל שמלח הקב"ה את הנקבה לצדיקים לע"ל ובבריאת אדם שנאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו לא נאמר ויהי כן כי האדם ג"כ לא נשאר על טבעו שהדבר מסור ביד האדם להרע או להטיב שאם יזכך את חומרו ומקדש את עצמו ע"י התורה והמצות יהי' בצלם ובדמות. ואם לא יוכשר במעשיו ח"ו אזי מותר האדם מן הבהמה אין. משא"כ אצל הנה נתתי לכם את כל עשב נאמר ויהי כן מפני שדבר זה מוטבע לעולם שאי אפשר לאדם שיתקיים בלי אכילה. ומזה מצאו חכמז"ל בעלי האגדה להוכיח שנגנז אור הראשון מחמת שלא נאמר בו ויהי כן ומתורץ הכל היטב בעז"ה.