Maor VaShemesh, Eikev 12

ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וכו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם וכו' כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה וכו' ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת וכו' יש להבין במה הודיעם אכילת המן שלא על הלחם לבדו יחיה האדם הלא גם המן הוא לחם כמאמר הכתוב הנני ממטיר לכם לחם כו' גם באומרו כי על כל מוצא פי ה' וכו' היה לו די לומר בקצרה כי בדבר ה' יחיה האדם גם נשים לב על אמרו כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים הלא רצה לקבוע בלבם מדת הבטחון שעל כל מוצא פי ה' יחיה האדם וא"כ מה להם לברזל ונחושת לקבוץ הון אחר שהציע לפניהם שהעיקר הוא לבטוח בה' שיספיק להם די חיותם ומחסורם גם אמרו ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם נראה כסותר לפסוק כי לא יחדל האביון כו' גם היה לו לומר ארץ אשר לא בעניות תאכל בה לחם שלשון מסכן לא מצאנוהו בתורת משה רבינו שיתפרש בלשון עניות גם נבון מאמר חז"ל ארץ אשר אבניה ברזל אשר בוני' ברזל אלו תלמידי חכמים האיך יש לזה קישור למה שלפניו בהפסוק ויראה לרמז בכל זה כי הנה ידוע שהשי"ת ברא עולמו להטיב לברואיו שיכירו גדולתו ורוממותו מיימשלתו ומלכותו אמנם לעצמיות אלהותו ית"ש לא הי' באפשרי לשום נברא להכילו ולכן מן ההכרח הי' לצמצם עצמיותו בצימצומים רבים בכדי שיוכלו הברואים לקבל שפע אור אלהותו ית' ורצה הקב"ה לזכות את ישראל שלא יאכלו נהמא דכסופא דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי' ולכן נתן לפניהם את החיים ואת הטוב והפכם והבחירה חפשית והרשות כתונה לברור במה שירצו למען יקבלו שכר על בחרם בטוב ומאסם ברע ולזה מן ההכרח להיות שכר ועונש למען לא יבעטו ברוב הטובה ע"י שיתיראו ממדת הדין וזהו הענין עץ הדעת טוב ורע ושבירת הכלים שהוריד השי"ת עולמות הנפילים ונתערב טוב ברע ואור בחושך ונפלו נצוצית הקדושות בדצח"ם ונתלבשו בחיצוניות בכדי שיקבלו ישראל שכר על הזדככותם ועבודתם באמצעית עסק התורה והמצות שהם מבררים האוכל מתוך הפסולת ויקר מזולל ע"י הזדככותם ומעלים הניצוצית הקדושות לשרשן ומורידן הקליפות לנוקבא דתהומא רבא ולכשתבררו העולמות מכל וכל תמלא הארץ דעה את ה' ויבוא הגואל צדק והנה אבותינו אברהם יצחק ויעקב הם השיגו בשכלם שעיקר המכוין בבריאות העולם הוא לעשות בירור העולמות ולהפריד הקליפה מהקדישה ושמו כל יכולתם בזה ללקט הניצוצות הקדושות והראשון היה א"א ע"ה שהוא איתן האזרחי לשון א' זרח שהוא היה ראשון שהזריח אור אלהותו ית"ש בעולם התחתון ולכן נטע אשל בבאר שבע ואמרו חז"ל שנטע פרדס ובו כל מיני מגדים להאכיל כל העוברים ושבים להכניסם תחת כנפי שכינה ועי"ז היה מעלה הניצוצית הקדושות לשורשם ויצחק אבינו שהלך לארץ פלשתים ויעקב גר בארץ חם ובבית לבן הכל היה בכדי ללקט נפזרים מניצוצית הנדחים במקומות ההם ורצונם היה לברר העולמות בימיהם ותכלית מהבירור להביא הגאולה שלימה אמנם לא עלתה בידם לגמור הבירור אמנם פעלו שנשאר הרשימה מעבודתם שילכו ביניהם בדרכם שיעלה כל אחד הנצוצית הנוגעים לשרשו ולקשר נימא בנימא עד שנזכה לגאולה השלימה ב"ב ולכן שראה הקב"ה כוונת אבותינו הקדושים הרצוי' הבטיח להם לתת לזרעם ארץ הקדושה ששם לא ירדו עולמות הנפילים רק בחי' נשמות כידוע והוא מכוונת כנגד הנקודה האמצעית שנקרא אבן שתיה ולכן נקראת ארץ ישראל מפני שגם הארצות שבה הוא מזוכך מכל סיגים ומפני זה אוירה מחכים וזה יסייע להם להעלות העולמות כי חוץ לארץ הניצוצים הם מלובשים ומעוטפים הרבה בחיצוניות המלבוש אותם והבא לעבוד עבודת ה' להעלות העולמות וללקט הנצוצים צריך לשנס מתניו לבל יזיק לו החיצוניות המלבוש הניצוץ כי באם אינו יכול להעלות הניצוץ ולהוציאו ממסגר הקליפות לא די שלא הועיל כלום אלא שיכול ג"כ הניצוץ לקלקל אותו ולהשליכו ח"ו לבחי' הרע המלבוש להניצוץ ההוא ולא כן בא"י שגם הארציות שבה הוא מזוכך ולכן נקל למצוא פנימיות המאכל ושלא יזיק לו החיצוניות והנה המן היה ג"כ מאכל מזוכך מאד והיה מדוגמת שקודם שחטא אדה"ר שאז היה לו כתנות אור באלף שגם החיצוניות שלו המלבוש להפנימיות היה ג"כ מזוכך אז והיה מאיר וכן היה גם המן דחיצונית שלו מזוכך ולכן היה נבלע באברים ולא נצטרכו לנקביהם מפני שלא היה בו שום סיג וזוהמא מחלק הסט"א ולכן היה נקל למצוא הפנימיות שבו והנה הניצוצית שנפלו בשבירת הכלים נקראים מוצא מפני שהם מותרות כביכול נגד הקדושה העליונה וזהו אמרו ויאכלך את המן כו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם פי' שע"י המן שהוא מאכל מזוכך שגם חיצונית שבו אין בו תערובת סיגים ונקל למצוא בו הפנימיות שבו עי"ז תשיגו כי לא על הלחם לבדו שהוא גשמיות המאכל לבדו הוא חיותו של האדם אלא על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שהעיקר החיות הוא הניצוץ שבהמאכל שהוא מוצא פי ה' כו' ואמר עוד כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות וכו' רומז להנחלים ומעינות החכמה שנובעים בה שהתורה נמשלה לעינות מים ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה מסכנות הוא לשון אוצר ובית הסתר להסגיר בו גנזיו כמו ויבן ערי מסכנות כו' וביאורו שלא יהי' הניצוצים הקדושים שבלחם הארץ ההיא כלואים ומסותרים בתוך החיצונית המלבוש אותו כמו שיש בח"ל שבחי' הרע מתגבר הרבה עד שקשה מאד להוציא הניצוצים אכן בא"י אינו כן מפני שלא תחסר כל בה ואפילו בהארציות שבה אין בו פגם וחסרת ואין בה לאחיזה להסט"א כמו בח"ל ואמר ג"כ ארץ אשר אבניה ברזל רומז עפ"י מאמר חז"ל הנ"ל שבוני' ות"ח שבה הם כברזל שכמו שברזל מחדד אחד את חבירו כן ת"ח שבה מפני שאוירה מחכים ומהרריה תחצוב נחושת וכו' הרים רומזים לאבות הקדושים (כמו שאמרו חז"ל על פסוק כי הרים ימושו) נחושת רומז ליעקב כדאיתא במדרש על פסוק זהב וכסף ונחושת ורומז שתמתיק הגבורות ע"י הזדככותך ותכלול מדת יצחק במדת אברהם ויעקב וזהו מהררי' תחצוב נחושת ר"ל שיכללו כולם במדת יעקב להשפיע רחמים על הכנ"י.