Maor VaShemesh, Ki Tavo 2

א"י והי' כי תבוא אל הארץ וכו' ובאת אל הכהן וכו' ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך וכו' וענית ואמרת וכו' וירעו אותנו המצרים וכו' עד סוף הפרשה השקיפה ממעון קדשיך וכו' בהדקדק עוד כי יש להבין בפרשה זו הרבה א' אמרו הגדתי היום לה' אלקיך מדוע לא יאמר אלקינו לכלול גם עצמו ב' מה צורך הגדה זו גם מה טעם שמזכירין בהבאת בכורים מה שבקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו יותר מבכל המצות כנ"ל וכבר דברנו בזה אמנם הרבה פנים לתורה גס מה צורך להזכיר כאן יציאת מצרים עוד יש להבין על אמרו השקיפה ממעון קדשיך וברך את עמך וכו' הלא אין מחסור ליראיו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב ולפי המובן אין צורך להתפלל על זה כי ראוי לבטוח בה' שהוא זן ומפרנס לכל ובוודאי לא יחסר דבר. אמנם נרמז בזה ענין פנימי כי הנה ידוע אשר עיקר כונת בריאות עו"הז הי' ותונן עבודתינו הוא להעלות העולמות והניצוצות הקדושות ולהבדיל הקליכה מהקדושה ובפרט אחר חטא אד"הר כנ"ל שנפלו הרבה נ"ק לבין החיצונים וכן ע"י קלקול דור אנוש ודור המבול והפלגה עד שבא אברהם אבינו ע"ה והתחיל להעלות הניצוצות הקדושות ולתקן חטא אד"הר וכן יצחק בנו העלה הרבה נ"ק עד שבא יעקב אבינו והוליד י"ב שבטי ישורין וידוע לחכמי האמת אשר כל ענין יעקב עם לבן ואשר עבדו בשתי בנותיו ובצאנו כל זה הי' כדי להעלות הנ"ק שהיו אצלו ומפני זה נתגלגל שרדף לבן אחריו כי עוד נשארו לתקן נ"ק ונתעלו אז באכול יעקב עמו על הגל והוציא בלעו מפיו וזה היתה ג"כ ענין ירידת אבותינו למצרים כדי להעלות הניצוצת כי לשם נתגלגלו כל ניצוצות דור המבול ודור הפלגה וזה הבטיח הש"י לאברהם אבינו שיצאו ברכוש גדול וכן הי' ועלתה בידם כענין שנאמר וינצלו את מצרים ודרשו חז"ל שעשוה כמצולה שאין בה דגים ורמזו ג"כ שהעלו את כל אשר מצאו שם במצרים ומפני שהנחילנו הש"י ארץ חמדה טובה ורחבה כי מפני גודל חשיבת ארצנו הקדושה מגולגלים שם הניצוצין היותר גבוהים גם באם היו מעלים הניצוצין שבארץ ישראל היו מתעלים עי"ז כל הניצוצין שבכל העולם והיו מתבררים העולמות מכל וכל ואולם באם יארע לאדם ניצוץ קדוש אשר נתקלקל הרבה הגם כי הוא ממקום גבוה אז באם האדם ההוא אינו אוכל המאכל אשר נתגלגל בו בקדושה ובטהרה רק נמשך אחר תאותו אז לא די שאין יכולת בידו להעלותו אכן ג"כ יש מקום שיתקלקל האדם ההוא ויפול בשחיתות קלקול הניצוץ ההוא כי יחטא ואשם באותו החטא אשר נתקלקל הניצוץ הזה ושמעתי מהרב הקדוש האלקי האב"ד דק"ק נשחיז זצוק"ל כי מפני זה יארע לבעלי תשובה שחוזרים לקלקולן אח"כ מפני שאין נזהרין באכילתם לאכול בקדושה ועי"כ הניצוצים המגולגלים בהמאכלים ההם מושכים אותם אחורנית וכן אירע לאבותינו כי בבואם לארץ מלאה כל טוב ונמשכו אחר התענוג הגופני אז חזרו לסורן להיות עובדי ע"ז לסיבת אשר נתקלקלו מהניצוצית וזה מטעמי מצות הבאת ביכורים אל הכהן כי האדם היורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה הנה ישנו ניצוץ קדוש מגולגל בתוך התנאה ההיא אשר לו משפט הבכורה להעלותו קודם והנה כל אדם יתכן שיחזיק א"ע אשר עוד איננו שלם בתכלית השלימות. ומהראוי להיות ירא לנפשו ליגע בפרי ההיא כי באולי לא יהי' ביכולתו להעלות הניצוץ ההוא ואפשר שיפסיד גם מה שבידו ע"כ מן ההכרח הי' שילך אל הכהן אשר יהיה בימים ההם שהוא גדול מאחיו בחכמה ועובד את בוראו עבודה תמה. והוא יניפינו לפני ה' ויעלה הניצוצות ההם וע"י בואם לפני הכהנים והלוים ויתן להם חלקם בתרומות ובמעשרות ויראה גודל זריזותם בעבודתם ותוקף קדושתם. ואכילתם לפני ה' בקדושה אז יכנע לבבו לשוב בתשובה שלימה לבל יתמשך אחר חמדת תענוגות תבל ואל ישיא לבו בנועם הבלי הזמן ועי"ז יהי' יכולת בידו להעלות ניצוצין המגולגלים בפירות אשר ישאירו בביתו ויאכלם אח"כ ג"כ בקדושה ולזה היתה כונת מאמרו הגדתי היום לה' אלהיך וכו' מלת הגדתי יש לפתרו לשון המשכה (כמו נגיד ונפיק מן קדמוהי) פי' שאני נמשך היום לחלק ה' להדבק בו להעלות העולמות אליו ית' ולזה אמרו ה' אלהיך להורות שמחזיק את הכהן בערך היותר גדול הרבה בעבדות הש"י יותר מערך עצמו ויותר מתדבק בה' וקרוב אליו ולזה הביא הבכורים אל הכהן שיעלה הניצוצין שבהם וע"כ בא הסיפור אח"כ מיעקב ולבן וירידת אבותינו למצרים שהכל הי' להעלות הניצוצין וכאמור למעלה ולזה באה התפלה השקיפה ממעון קדשיך וכו' פי' שע"י הבאת בכורים והפרשות תרומות ומעשרות יזכהו הש"י שגם מהפירות הנשארים תחת ידו לצורך אכילתו יוכל להעלות הניצוצין שבהם בעצמו וח"ו לא יחטיאו אותו באכילתו מהם והיתה בקשתו שיברך את ישראל ואת האדמה אשר נתן לצו כלומר שיברך את ישראל שיהיה לאל ידם להעלות בעצמם הנ"ק וגם יברך את האדמה בניצוצות קדושות אשר לא ירעו אותנו ולא יסיגו אותנו אחורנית מעבודתו ית' כנ"ל.