עוד בפסוק הנ"ל יש לדקדק מי שנאמר בו הן רשמים ושמי רשמים לא יכלכלוך והוא ממלא כל עלמין יאמר התהלך לפני גם נזכיר דברינו על פי' רש"י על פסוק אני אל שדי שיש די באלקותי עוד יש לדקדק מה שאמר לו הקב"ה וארבה אותך במאוד מאוד והלא כבר הבטיח לו קודם לכן להרבות זרעו כעפרות תבל ולבאר הפסוקים נקדים תחלה מה שאמרנו בפסוקים ויכולו השמים וכו' ויכל אלקי' ביום השביעי כו' וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו כו' ויברך כו' ויקדש וכו' ופי' רש"י ויברך ויקדש ברכו במן וקדשו במן ולכאורה אינו מובן הלא המן לא ירד עד דור המדבר ואיך שייך בשבת בראשית ברכו במן קדשו במן ונראה לרמז דהנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות עיקר כוונתו הי' להיטב לברואיו דהיינו שיתגלה מלכותו על כל הברואים וידעו שהוא אחד יחיד ומיוחד שזאת הוא עיקר הטובה להשיג עריבות נעימות ידודות אלקותו ית"ש ואין מלך בלא עם ע"כ עלה ברצונו לברוא העולמות שיכירו מלכותו ויקבלו הטובות אכן עצמותו ית"ש בלתי אפשרי להשיג לכן צמצום אלקותו ית"ש לתת מקום להעמדת העולמות והנה ע"י צמצום הראשון ג"כ אי אפשר להשיג ע"כ ראה המאציל בחכמתו לעשות צמצומים אחר צמצומים והשתלשלות אחר השתלשלות עד שיהי' די לכל העולמות והאצל והופיע לכל העולמות מאור א"ס ב"ה מהעולמות העליונים עד סוף כל העולמי' ואין שום דבר הן בפנימיות העולמות והן בחוצוניותם שלא יהי' בהם ניצוץ הקדוש מא"ס ב"ה רק שהוא בהעלם מסובב בקליפות כדי שתהי' הבחירה חפשית ויהי' שכר ועונש וע"י שהצדיק מזדכך עצמו ע"י אותיות התורה וע"י המצות ומעשים הטובים ומדבק עצמו בא"ס ב"ה הוא מעורר כל הנבראי' שישתוקקו לחזור לעלות לשרשם כי בכולם יש נינוץ הקדוש מא"ס ב"ה המחי' אותם אך אין כל אדם יוכל לזכות לזה מעורר מ"נ רק מי שעובד את הש"י במסירת נפש בכל רגע בכל מעשיו ותנועותיו צדיק כזה מעורר מ"נ ליחד עולמות העליונים עם עולמות התחתונים ומתגלים כנגדן מים דכורין ממשיך השפעות טובות על הכנ"י וכן הם ר"ת של מ"נ מסירת נפש כי צריך לזה מסירת נפש והצדיק הזה עושה בכל יום היחוד שלם והנה אין יחוד בלא דכר ונוקבא שהנוקבא משתוקק ומוליד מים דכירין ומיום שנברא העולם עד שיהי' ברורי עולמות בלתי אפשר להיות שום יחוד בלא התעוררו' מים נוקבין מתתא לעילא ע"י מ"נפש והשתוקקות גדול שיהי' מעורר כל הברואי' להשתוקק לעלות לשרשם והוא מיחד עולמות העליונים עם התחתונים אמנם כשעלה ברצונו לברוא את העולם שלא הי' עדיין אתעריתא דלתתא הי' היחוד מני' ובי' ולהבין מעט מזעיר הענין יש לפרש שעברה לפניו התענוג והשעשועי' שיקבל מעם קרובו ישראל שהם ישתוקקו אליו ית"ש במסירת נפשם זאת היתה לפניו מים נוקבין ובכל ששת ימי בראשית קודם שנברא האדם הי' היחוד מני' בי' שלא הי' אז מי שיעורר איתערותא דלתתא לכן לא הי' התגלות העולמות כדכתיב וכל שיח השדה טרם כו' ואדם אין כו' עד שנברא אדם הראשון ובו ביום עשה תשובה ואמר מזמור שיר ליו' השבת ואמ' לכל הברואים בואו ונשתחוה כו' ונתקדש היום של שבת והי' עליות העולמות שנתעיררו כל הברואים ונשתוקקו להעלות לשרשן ולא הוצרך עוד הש"י לעשות האיתערותא מני' בי' כי הי' איתערותא דלתתא ולהבינך הטעם שעלה ברצון הש"י שמששת ימי בראשית והלאה לא יהי' היחוד רק ע"י איתערותא דלתתא הוא כי כשהיחוד הוא מתתא לעילא מסתמא עומדים מסכים שמבדילים ורוצים לבטל את הצדיק מעבודתו והצדיק מוסר נפשו בכל רגע בזה הוא מסיר המסכים המבדילים וכל עוד שקמים עליו יותר הוא מוסר נפשו על קדושת שמו ית"ש עד שמסיר כל המסכים ונמתקן הגבורי' בשרשם ואז היחוד כולו רחמים וממשיך השפעות ואין שיעור משא"כ כשהיחוד הוא בלתי איתערותא דלתתא אי אפשר שלא יהי' בו קצת דין ודי למבין וזהו פי' ויכולו השמים והארץ כו' פי' כשנתקדש היום של שבת בראשית הי' בכחו של אדם הראשון לעורר כל הברואי' שישתוקקו לחזור לעלות לשרשן והי' העליות העולמות וזהו ויכולו כו' לשון תשוקה וכן פי' האור החיים שכל הברואי' כולן השתוקקו לאלקותו ית"ש ואז ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה כו' המלאכה של ששת ימי המעשה שהי' היחוד נעשה מני' בי' וזה מדויק במלת מלאכתו ר"ל בלי התעוררו' מתתא עתה שנתקדש היום של שבת והי' השתוקקי' העולי' כלה הש"י מלאכה זו ור"ל שיהי' היחוד מאז ע"י איתערותא דלתתא וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו כו' גם כנ"ל ויברך אלקי' את יום השביעי ויקדש אותו ופי' הש"י ברכו במן וקדשו במן רמזו בדבריהם על האמור שמעתה לא יהי' היחוד רק ע"י איתערותא דלתתא שיעלו התחתונים מים נוקבין מתתא לעילא כי מן ר"ת מים נוקבין והברכה היא כאשר אמרנו כי בהיות היחוד ע"י איתערותא דלתתא אז יושפעו רחמי' גמורין בלי תערובת דין וקדשו במ"נ ר"ל ע"י מה ברכו ע"י שקדשו שבכל שבת ישתוקקו הנבראי' ע"י קדושת שבת לעלות לשרשן ויהי' עליות העולמות ויעוררו מ"נ וזהו שפי' רש"י אני אל שדי שיש די באלקותי לכל ברי' ר"ל שאצלתי מאורי א"ס אפי' לברי' פחותה כדי שישתוקקו לעלות לשרשם וע"כ ואתה התהלך לפני ר"ל שתיחד העולמות ע"י שתעורר מ"נ מתתא לעילא וזהו לפני ר"ל קודם ממני היינו טרם שאעורר אני המ"ד והי' תמים ר"ל שיהי' היחוד בתמימות היינו כולו רחמים ואתנה בריתי ביני ובינך שיהי' יחוד קוב"ה ושכינתי' וארבה אותך במאוד מאוד פי' ע"ד שאמרו חכמז"ל למה נאמר בכל מאודך לפי שיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך נמצא שמלת מאודך מורה על מסירת הנפש היותר חביב וזהו דבר שאין לו שיעור וזהו ארבה אותך במאוד מאוד ר"ל שארבה בך התלהבות ותשוקה למסור נפשיך לעבודתי לאין שיעור וע"י תתעורר מ"נ מתתא לעילא ותעורר מ"ד לגלות החסדי' ורחמי' פשוטי' ויהי' היחוד בשלימות. כן יהי רצון.
מאור ושמש, לך לך 18
Maor VaShemesh, Lech Lecha 18
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Maor Vashemesh, Breslau, 1842 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.
