Maor VaShemesh, Miketz 1

ויהי מקץ שנתים ימים כו' במדרש רבה אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ושטי כזב בשביל שאמר זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים המדרש הלז פליאה וכולם קמאי דקמאי צווחי על המדרש הלז לפרשו כי היכן הי' בטחונו בהש"ית כיון שסמך עצמו על שר המשקים ועי"ז נענש וניתוסף לו שתי שנים כמאמר המדרש הנ"ל והאיך שייך לומר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ונקדים לבאר הפסוק בפ' וישב כי אם זכרתני אתך שלשון כי אם הוא בענין תנאי שהתנה עמו בענין הזכירה גם תיבת אתך מיותר ואין לו שחר גם מה שאמר והזכרתני אל פרעה כי זכירה שייך בדבר הנשכח מאדם ובא אחר ומזכירו אותו דבר ע"ז שייך זכירה וכאן מה זכירה שייך כאן אצל פרעה אל יוסף שלא יודעו ומכירו כלל מקודם לכן אך ע"פ דרכינו שתמיד אנחנו עסוקים מענין אל ענין יתישב הכל על נכון שהשי"ת ברא כל העולמות והשתלשלותם בכדי שיתגלה שכינתו בתחתונים להיות כל הברואים ובאי עולם מכירין שבח רוב גדלו ואלהותו ית"ש והוא לבדו מנהיג כל העולמות ויתחזק האמונה שהוא לבדו ואין עוד בלתו ומתחלה הופיע לנו הש"י ממעון קדשו ע"י נביאים הקדושים שהיו מתנבאים באספקלריא המאירה והיה נראה לעין כל התגלות שכינתו אשר מתגלה להנבאים לצרכי עמו בני ישראל ועי"ז נתחזק האמונה שלימה אצל בני האדם להאמינו שהש"ת משגיח בהשגחה פרטית על כל מעשי בני האדם ועל מחשבותיהם ואח"כ שסילק נבואתו מהם לטעמים הידוע עדיין היו משתמשים בבת קול ג"כ הי' לטעם הנ"ל להתחזקות האמונה ועוונותינו הרבים גרמו כל אלה שאין לנו לא נביאים ולא בת קול אך זאת נשאר לנו קשקוש פעמוני קודש שמשרה רוח קדשו על צדיקי הדור בכל דור ודור הכל הוא בשביל התחזקות האמונה כנ"ל כדאיתא בהקדמה לספר "הפלאה על מאמר עין רואה ואוזן שומעת וכו' שבתחילה בימי הנביאים היו בבחי' ראיה וזה הוא עין רואה ואח"כ היו משתמשים בב"ק והוא ואזן שומעת כו' ייעו"ש וכל רצונו של הש"יתב הוא רק בשביל התגלות אלהותו בתחתונים ועי"ז יתחזק האמונה שע"י שהצדיק הדור עושה פעולה ע"י תפילתו הזכה שע"י נתרפא החולה ונפקדה העקרה אשר הי' מתפלל עלי' עי"ז נראה לעין הבני דורו התגלות אלהותו ששומע לתפילת הצדיק המעתיר אליו ונשרש האמונה בלב כל או"א גם הצדיק הדור צריך שלא לחשוב ח"ו איזה דבר גשמי' בהתפעלו איזה דברים הצריכים לבני אדם רק כוונתו יהיה שיתגלה על ידו אלהותו ית"ש ויתחזק האמונה כי זולת זה אינו נחשב לצדיק כלל וכן הוא הדבר באם שהצדיק עושה איזה פעול' ומוציא מכח אל הפועל איזה דבר בתפילתו הוא עצמו ג"כ מתמי תמי' גדולה על עצמו שהקב"ה שומע לתפילת נבזה ואינו הגון וכדאי' כאשר הצדיקים חושבים תמיד על עצמם שהמה גרועים יותר מגרוע שבגרוע וזאת להם לפלא אשר השי"ת שומע לתפילתם ונתחזק האמונה ג"כ אצל הצדיק בבחינה יתירה מקודם כאשר שמעתי מאדמו"ר הרב הקדוש המנוח מו"ה אלימלך זצוק"ל על פסוק תנו לכם מופת כי אצל מכשפים בהיות עושים איזה פעולה ע"י כשפיהם אין זאת להם לפלא כי המה יודעים בטוב שבהיות עושים מעשי כשפיהם כך וכך מוכרח הדבר לבא אך הפליאה היא לזולתם אשר אינם יודעים האיך נעשה מעשי הכישוף ואז הפליאה הוא על מעשי הכישוף ולא על הדבר הנפעל כי הנפעל מוכרח להיות ע"י דבר הפועל מעשי הכישוף אבל אינו דומה טומאה לטהרה באלף אלפי אלפים הבדלות מהיות מעשי הצדיק ותפילתו פועלים איזה דבר אז הדבר ההוא ג"כ לפלא בעיני הצדיק ששומע הקב"ה לתפילתו כי אינו מוכרח וזהו תנו לכם מופת שאמר פרעה להם שיעשו דבר שאראה שאתה עצמיכם תתפלאו עליו ואז אדע בוודאי שהשית"ב שומע לתפילתכם וזהו תנו לכם מופת אזי אראה שגם לכם הוא לפלא ודפח"ח ונחזור לענינינו שהשי"ת הופיע רוח קדשו על צדיקי הדור בשביל התגלות אלהותו להתחזק האמונה גם כוונת הצדיק הוא בשביל דבר זה ולא לכבוד עצמו הוא דורש לבני אדם רק לקרב לבם להשי"ת להשתרש האמונה והבטחון בלבם כי אין רצונו של הצדיק הוא להיות מפורסים כי זאת הוא ביטל להצדיק מתורה ותפילה מחמת טרדות בני אדם המטרידים אותו כי יותר טוב לצדיק בהצנע לכת אך הכוונה של הבורא ב"ה הוא בהתפרסמותו להצדיק להתגלות אלהותו להתחזק האמונה והבטחון אליו ית"ש כנ"ל ובזה נבוא לביאר הפסוק כי זאת המורא עלה על ראשו של יוסף בהיות שהשר המשקים ישיב על כנו ופרסם את יוסף שעושה פלאות בתפילתו לפעול מעשי בני אדם הצריכים לטובתו ויוסף הי' ממאן להתפרסם רק כשיצטרך לפרסומו על כל העולם ויתגלה אלהותו על כל העולם כאשר באמת כך הי' לזאת אמר לו כי אם שהוא כעין תנאי שהתנה עמו שלא להזכירו לפני שום אדם רק זכרתני אתך דייקא היינו הזכירה תהיה רק אתך במחשבתך ובלבבך ולא לזולתו רק והזכרתני אל פרעה ר"ל השכירה תהיה בעת שהפרסום יהיה צריך שעי"ז יתגלה אלהיתו ית"ש בכל העולם ויתחזק האמונה בכל העולם אז והזכרתני הוא כעין זכירה על דבר הנשכח משום אדם כי עד כעת היה כעין שכחה אצל שר המשקים שלא הזכירו כלל וצדקו דברי המדרש הנ"ל אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף שבטח בהשי"ת ולא רצה להתפרסם ע"י שר המשקים וע"י שאמר זכרתני והזכרתני ר"ל ע"י שהתנה עמו כעין תנאי שלא לפרסמו רק להזכירו במחשבתו כנ"ל עי"ז ניתוסף לו שתי שנים שאז הוצרך להתגלות ולפרסם אלהותו ולהתחזק אמונתו ית"ש על כל העולם ואז נתפרסם בהזכרתו אל פרעה והבין ולשון ניתוסף כך מורה שלא הי' עונש רק ע"י שתי שנים אלו ניתוסף לו שנתפרסם על ידו אלהותו ית"ש על כל העולם לכן לא כתיב נשתהא והבן.