Maor VaShemesh, Parashat HaChodesh 2

בגמרא פסחים שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום רשב"ג אומר שתי שבתות ואמרינין שם בטעמא דרשב"ג שהרי משה עומד בר"ח ומזהיר להם על הפסח שנאמר החודש הזה כו' יש לדקדק אמאי נקט לשון שתי שבתות לא י"ד יום כדקאמר ת"ק ל' יום או שני שבועות גם אמרו חז"ל שאלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד היו נגאלין וזהו צריך ביאור גם יש לשום לב על מה שלעולם מתחילין ספר ויקרא קודם לפסח והקדמונים נתנו סי' פקדו ופסחו סגרו ופסחו פי' שלעולם קורין קודם לפסח או פ' צו בשנה פשוטה או מצורע במעוברת וכל זה טעמא בעי גם שמעתי מהרב הקדוש רבינו מנחם מענדיל זצוק"ל מרימאנוב שהמנהג הי' מקדם כשסיים הקורא לקרות פרשת ויקרא שמסיימת "לאשמה "בה היו הקהל עונין אחריו לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי שהוא ר"ת "לאשמה "בה וזה צריך למודעי מה ענין רמז זה לסיום פ' ויקרא ונראה לומר בכל זה כי הנה אמרו חז"ל ע"פ משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מן העבודה זרה שישראל בהיותם במצרים היו עוע"ז וכמו שהזהיר להם הנביא ג"כ איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו וכשהגיע את גאולתם הזהירם השי"ת שישובו בתשובה על עון ע"ז שבידם ועי"ז יגאלו וידוע מאמר חז"ל שבכל עבירות אין המחשבה מצטרפת להמעשה חוץ מעבודה זרה נמצא שהיו ישראל צריכין לשוב ולתקן את אשר עוותו במחשבה ובמעשה והעיקר תיקון לעון ע"ז הוא שמירת שבת כהלכתו כמו שאמרו חז"ל כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו והנה השבת נקראת שבת מלכתא שהוא בחי' מדת מלכות ולכן בשבת מצוה לומר שירות ותשבחות יותר מכל ימי השבוע מפני שהמלכות נקראת פה כידוע ושבת הגדול הוא מסטרא דבינה יובל הגדול כידוע וע"כ הזהירם משה פ' משכו וקחו לכם וכו' מר"ח ואילך כדי שיתקנו באותן השני שבתות שיש להם עדיין קודם פסח עון ע"ז שבידם שהתיקון לע"ז הוא שבת כדלעיל ובשבת ראשון תקנו עון המעשה שהשבת הוא בחי' מלכות פה כדלעיל ועקימת שפתיו הוי מעשה שמה שאומר שירות ותשבחות בשבת בדו"ר הוא מכפר לו עון המעשה ובשבת השני שהוא שבת הגדול מסטרא דבינה עולם המחשבה על ידי' תקנו מה שפגמו במחשבה ועי"ז מתיחדת הה' תתאה בה' עלאה וזכו לגאולה מסטרא דה' עלאה שהוא עלמא דחירות והנה בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאל וכמו שאז יצאו ממצרים ע"י ששבו בתשובה ושתקנו מה שפגמו באותן השני שבתות שמר"ח ניסן ואילך כן ג"כ זמן תשובה לכל הוא לתקן פגם העוונות ע"י אותן השבתות וזהו שאמרו ז"ל שאלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד נגאלין שרומז כנ"ל שע"י השני שבתות יכולין לתקן המעשה והמחשבה וליחד הה' תתאה בה' עלאה ולהמשיך הגאולה מעלמא דחירות וע"כ דווקא נקט רשב"ג בלשונו ששואלין ודורשין קודם לפסח שתי שבתות מפני שעיקר תלוי לשוב בתשובה שלימה באותן השני שבתות כדי לתקן פגם העוונות במחשבה ובמעשה כדי שיזכו לגאולה השלימה כמו שזכו אבותינו אז וע"כ מתחילין לקרות לעולם פרשת ת"כ קודם הפסח והסי' פקדו ופסחו מפני שהקרבנות מכפרין על המחשבה ועל המעשה כמאמר חז"ל שהעולה מכפרת על הרהור הלב וקריאת הפרשה הוא במקום קרבן כאמור ונשלמה פרים שפתינו וצו רומז על ע"ז כמו שדרשו חז"ל מפסוק כי הואיל הלך אחרי צו שעיקר מה שהרהור ג"כ צריך כפרה הוא עבודה זרה ופ' מצורע שקורין קודם הפסח במעוברת הוא ג"כ מטעם זה שעיקר טהרת המצורע היתה שע"י ששב בתשובה שלימה ותיקן פגם העוונות שהנגעים באים עבורם עי"ז נטהר מצרעתו וגאולת ישראל ג"כ תלוי' בתשובה שאם ישראל עושים תשובה מיד נגאלין ולכן מסיימת פ' ויקרא בתיבות "לאשמה "בה שהוא נוטריקון "לאל "אשר "שבת "מכל "המעשים "ביום "השביעי שכמו שהקרבנות מכפרין כן שמירת שבת ג"כ מכפרת שכל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו על כל עוונותיו וכשנזכה לשמור שבת כהלכתו נזכה לגאולה העתידה כמו שאמרו ז"ל אלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד נגאלין.