Maor VaShemesh, Shavuot 11

ואמר ר' יהושיע בן לוי מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים ומקשה הגמרא וכוין שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך הוציא הקב"ה הרוח מאוצרותיו והי' מעביר ראשון ראשון שנאמר וכו' ואמר ר' יהושיע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו ומקשה הגמרא ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני האיך קבלו ומתרץ הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלהים וכו' ולכאור' יש לדקדק על קושיות הגמרא וכיון שנתמלא מדיבור ראשון דיבור שני היכן הלך וכי אי אפשר להתמלאות עוד מבושם אחר וגם לפי המשמעות ששייכים השני מאמרים של ר' יהושיע ב"ל זה לזה וצריך להבין והנראה בהקדם הפסוק בפ' ואתחנן שאמרו ישראל הן הראנו ה' אלהינו וכו' ועתה למה נמות וכו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו וכו' קרב אתה ושמע את כל וכו' וגם בפ' יתרו כתיב אשר בקשו ישראל את משה רבינו ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות והש"י הסכים לדבריהם ואמר הטיבו כל אשר דברו ולכאורה יקשה מהו ההטבה אדרבה וכי לא היה טוב להם לשמוע מפי רב וכו' ואם לא חרה אף ה' בהם עבור זה עכ"פ מהו השבח. ונ"ל כי הנה ידוע מדרכי הצדיקים ההולכים בדרך ה' בהתאמצותם בתורה או בתפלה בגודל ההתלהבות בהרגשם עריבות ומתיקות אלקותו יתברך עוד מעט אשר אינם בטלים במציאותם לגודל החשוקת לדבק עצמם באלקותו ית' בעלותם מהיכל להיכל ומעולם לעולם עד בואו למקום העליון אשר שם אינו משיג שום השגה רק כמאן דאריח ריחא וגם זאת הוא בדרך שלילה כי שם אינו נתפס כלל בשום רעיון ובהשיגו זאת מגודל חשקו לדבק עצמו באלהותו ית' לא יחפוץ עוד לשוב לעולם התחתון הגופני אמנם המאציל העליון אשר חפץ עוד בעבדות הצדיק ההוא בעו"הז הנה מראה לצדיק ההוא כי מלא כל הארץ כבודו וגם בעו"הז ימצא העריבות וריחא דא ועי"ז הוא שב וחפץ בחיים בעו"הז כי מרגיש שגם בעולם הזה ימצא וירגיש העריבות אלקותו ית' וזה נקרא בזו"הק מאן דעייל ונפק כי מי שאינו יכול לשוב מגודל החשוקה בסוד והחיות רצוא ושוב נקרא עייל ולא נפיק והנה זאת הי' טענות ישראל כי הרגישו גודל הקדושה והעריבות אשר נפשם יצאה בדברו הדברים הקדושי' ומגודל חסדי אל אשר החי' אותם בטל התחי' ר"ל הקדושה העצומה מעולם העליון אשר ע"י שהרגישו שהוריד הקב"ה קדושה כזאת גם לעו"הז עי"ז חזרו לגופם ע"כ טענו דבר אתה עמנו ונשמעה וכו' ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ר"ל מגודל הקדושה פן ילהב לבנו ונשיג השגה גדולה עד למאד אשר לא נחפוץ עוד לשוב ונעייל ולא נפיק וזאת היתה מחמת גודל תשוקתם לדבק את עצמם למקור הקדושה ואולי לאו בכל יומא איתרחיש ניסא כי יחוד כזה שיתמלאו כל העולמות התחתונים מאור קדושתו ית' לא ימצא בהתמדה וע"כ אמר הש"י הטיבו כל אשר דברו כי באמת הי' חפצם ורצונם לשמים כי היו רוצים לעבוד את הש"י ולעסוק בתורתו ועבדתו בעו"הז ואמר הש"י מי יתן וכו' ולדברינו יתבארו השני מאמרים של יב"ל הנ"ל אשר מאמר הראשון הוא פירו' למאמר השני היינו הראשון הי' סתום ונתבאר פירושו ע"י מאמר השני כי בהמאמר הראשון אמר שנתמלא העולם כולו בשמים ולא נתבאר לנו מה הם הבשמים ולאיזה צורך הי' ע"ז אמר מאמר השני שעל כל דיבור ודיבור יצאה נשמת' רצונו לגודל התשוקה והתלהבותם לדבק בשורשם ולא חפצו עוד לשוב לעו"הז מחמת גודל העריבות שהשיגו והרגישו אור קדושתו יתב"ש והוריד הקב"ה טל של תחי' ר"ל כאשר אומר במאמר ראשון שנתמלא העולם כולו בשמים ר"ל העריבות וקדושה העליונה מהעולם היותר עליון אשר שם אין שום השגה רק כמאן דאריח ריחא הוריד קדושה גם לעולם הזה וכאמור למען יחשקו לשוב לעו"הז וע"ז מקשה הגמרא וכיון שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך רצונו שאחר שירגישו הקדושה בעו"הז האיך יחשקו לדבק שוב בעולמות העליוני' ובאמת צריך להיות בסוד והחיות רצוא ושוב לשוב למקור הקדושה ועולמות העליונים וע"ז מתרץ הגמרא שהוציא הקדוש ב"ה רוח מאוצרותיו והי' מעביר ראשון ראשון בכדי שעל כל דיבור ודיבור יעלו ברום המעלות וירדו שוב למען לא יתבטלו ממציאותם כמאמר השני שהוריד טל של תחי' להחיות אותם הוא הורדות הבשמים נמצא השני מאמרים צריכים הם זה לזה ואחד הוא הפירוש להשני ודו"ק.